שלום רב קוראנו היקרים

בפרוס עלינו שנת תשע"ו

ובטרם תכנס בפתח תשע"ז

בואו ונעביר את הכדור.

או אולי אדייק יותר

בואו ונמסור את הכדור.

נמסור ונתמסר,

נכיר את האחר,

ונתחבר אליו.

נראה את זולתנו דרך בחינת עצמנו

וכפי שייחל רבי אלימלך מליז'נסק

"...תן בליבנו שנראה כל אחד

מעלת חברנו

ולא חסרונו..."

ולביצוע הלחן החדש של יהורם גאון

ללחנו של עובדיה חממה צפו כאן

ואם נזכה בכך

ונצליח למסור ולהתמסר

עולמנו יפה יותר יהיה

מתוקן יותר יהיה.

שבת שלום ושנה טובה

שנת הגשמה, יצירה והתפתחות

גדי ליאון

העורך

לקראת סיום ומעבר לשנה הבאה

שבוע גדוש אירועים עבר עלינו,

שבוע עם אוירה של סוף שנה ומבט קדימה לשנה הבאה שבפתח.

הרצאה על "דמנציימר"

ביום ראשון, כ"ב אלול, 25.9 אירחנו את ד"ר יונתן גרוסמן להרצאה על "דמנצהיימר".

בצורה רהוטה, עם חוש הומור, עשה לנו דר' יונתן סדר במושגים והבהיר גישות שונות. עדיין מפחיד... עדין מרגיש מאד נפוץ.. אבל ההבנה שאריכות החיים מביאה עמה מספרים גדולים יותר של חולים עוזרת בהבנת הפרופורציה. תודה לכל הבאים לשמוע ולהשכיל.

אירוח עובדי מתחם מרכז עידן להתברך לשנה החדשה

ביום שני, כ"ג אלול, 26.9 צוות גיל עוז אירח את כל עובדי מתחם מרכז עידן להרמת כוסית לכבוד השנה החדשה. שיתופי הפעולה שלנו עם הגופים השונים פותחים הזדמנויות נפלאות לכל הצדדים. תחושתנו היא של סינרגיה לתועלת כל הצדדים.

כך ברך חגי את השותפים:

אנחנו מאוד שמחים לארח אתכם ולציין את כניסת השנה החדשה שתהיה לימים טובים.

בשנים האחרונות אנו מחזקים את שיתופי הפעולה בין הגופים השונים במתחם לטובת כולם.

שתהא השנה הקרובה שנה מדהימה, שנה טובה לאדם ולאדמה.

שנת בריאות ואושר.

שנת שלום והקשבה.

אאחל לכולנו שנהיה מתחשבים וסבלניים יותר.

קשובים ורגישים למצוקת הזולת.

שנדע לסלוח ולמחול, להתפייס ולחמול

שנה טובה ומבורכת בשיתופי פעולה מתרחבים.

ערב הוקרה למתנדבים

ביום שלישי, כ"ה אלול, 27.9 התכנסנו לכבד ולהוקיר את המתנדבים במיזמים של עמותת "גיל עוז".

בערב המיוחד הזה שרו לנו חבורת "שדות שבעמק" העליזה, בקצב, בחן רב ובהתנדבות, תודה לכם, הייתם מלבבים!

עידו וייס שעשע ואתגר את המתנדבים בשעשועי תיאטרון, באווירה קלילה ומלמדת. תודה לך עידו שהתנדבת ומצאת זמן עבורנו.

ובקולינריה... היה מענג, תודה גדולה לחווה צרפתי ולמחלבת שדה אליהו שתרמו לנו מגשי גבינות טעימות טעימות . תודה גם לשרה וז'קלין המתנדבות הנדיבות על מעדנות מעשה ידיהן.

במסגרת הפעילות של העמותה, יש קושי להקיף את כל העשייה, לכן מתנדבים הם המלאכים שעוזרים להגשים את החלומות .

מכבדים אנו את כל העושים, גם המעשה הקטן והצנוע, הופך את המכלול למעשה גדול ומיטיב.

כל מתנדב ייחודי, כל עשיה מבורכת, ולכולנו מטרה אחת להיטיב עם ותיקי עמק המעיינות.

המתנדבים פועלים בקהילות התומכות, במרכז יום, עוסקים בהפגת בדידות בבתי הוותיקים, מלווים נכים, מתנדבים שכותבים, מתנדבים שסורגים, מתנדבים בעלי מקצוע, מתנדבים העוזרים במיצוי זכויות ניצולי השואה ועוד ועוד.

אנו משתדלים להתאים את וחזקות המתנדב לצרכים .

למעשה הכול פתוח בפני המתנדב, מי שבליבו הרצון להשתלב, נמצא לו את המתאים לו.

שנה טובה! שנה מאתגרת ומלאת עשייה, שנה של שמחה ושלום!

ורד רוס

קידום השירות וייזום פרויקטים

גיל עוז

הנש"ר דואה לשנה החדשה

במפגשנו השבוע התכוננו לקראת השנה החדשה. תגי השמות שהוענקו לילדים ולחברי הבית מסייעים בהכרות ובזכירת השמות ומתחילים להכיר זה את זה וזו את זו.

תכני המפגש עסקו באיחולים לקראת ראש השנה באמצעות שירים ומעגלי שיח קצרים וחלוקת ברכות אישיות.

העמקנו את החברות באמצעות שירו של דודו ברק- "חברים" – אשר למדנו במפגש הראשון ומשם עברנו לשירו של אהוד מנור – "הלוואי" – ובכל פעם שהמילה הלוואי הופיעה הכדור עבר מיד ליד לפי סדר הישיבה. "מזרח ומערב" נפגשו בהעברות הכדור, לבבות נפתחו והשירה היתה רמה.

התחלקנו למעגלים קטנים וכל אחד בירך את היושב לימינו והחיוכים התפשטו על פני כולם.

המשכנו בשירה עם "בשנה הבאה" ו"בראש השנה" וקינחנו בשירת קנון עם "הימים חולפים, שנה עוברת".

לקראת סיום המפגש החליפו אגרות ברכה הילדים עם חברי בית גיל עוז ונפרדנו בציפייה להמשך המפגשים בשנה הבאה.

זו הזדמנות נאותה לשוב ולהודות לחגית לירון, המנחה את המפגשים כחגיגה ממש ולפיטר פרידמן אשר על הקלידים והעושה זאת בהתנדבות ומעומק ליבו הטוב.

נודה גם למחנכות של הכיתות, לפרידה ברגר, לעופרה אסייג ולצמרת פשחור ולכל הסייעות והתומכים במפגשים.

תודה לרוחמה הניג מנהלת האולפן ולצילי פרי אשר מאחורי הקלעים טורחות ומאפשרות את המיזם הנפלא הזה.

שתהיה לכולנו שנה טובה של מפגש מלב אל לב.

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל-עוז

ברכות לשנה החדשה

בכיתות הציור אנחנו מתחילים את השנה עם רישומים בפחם. המשימה לבנות את הציור על ידי אור וצל. קודם משחירים ביסודיות את הדף, ואז מוחקים כך שהלבן של האור נחשף בתוך השחור - בעצם בוראים את האור מתוך החושך...

אנחנו מאחלים לשנה החדשה (ולא רק) שתמיד נצליח למצוא את האור בתוך החושך.

שנה טובה,

אסיה לשם

בשם תלמידי הציור

שנה טובה

העולם סוער , מזג האוויר העולמי משתנה , כמות האנשים בעולם (הומו ספיאנס) גדלה בשיעורים מדהימים , תוחלת החיים הולכת וגדלה , האושר והעושר בעולם הולך ורב , המדע והמחקר מביאים את האנושות לשיאים שכל הזמן נשברים , התקשורת זמינה ונגישה ומגיעה לכל מקום בזמן אמת ואנו צורכים ממנה בלי סוף וללא הכרה.

השכונה שלנו (המזרח התיכון) משתגעת ובחלק גדול מאוד ממנה , שציפה לאביב , מתבצע למעשה חורף קודר ואלים וקשה ומדכא ובו הרוגים ופצועים לרוב ועדיין לא רואים ניצנים של סוף לכך.

האלימות בעולם , שנובעת ברובה מפנאטיות דתית, שהיא נחלת חלק גדול מהדתות בעולם , מרימה ראש , ועדיין לא נמצאו הדרכים ואו המנהיגים הדתיים שיידעו לשים קץ לאותה אלימות.

בתוך כל התוהו ובוהו הנ"ל, אנחנו בעמק הקטן שלנו נראים כאי של שפיות , של יישוב הדעת , של פיתוח ושגשוג , של כיבוד האדם (ללא הבדל בין דת גזע מין חולי ובריאות) , של עזרה לזולת (מבלי לפגוע בכלל) , של תמיכה בחלש (שמחזקת את החזק) , של אכפתיות מהכלל ושל אהבת הארץ .

כתוב שאם ישראל גן עדן הוא אזי בית שאן פתחו , לדעתי העמק שלנו הוא אחד המקומות הקשים ביותר בארץ, ומי שכתב זאת כנראה לא היה כאן בקיץ, ואם למרות הקושי אנחנו מצליחים להיות אי של שפיות אזי יש תקווה שהשפיות תחזור פעם לשלוט.

ברצוני לאחל לכל הקוראים שנה טובה , שהעמק שלנו ימשיך להציג שפיות , שהמדינה שלנו תלמד מהעמק הקטן שלנו ואז לעולם יהיה מה ללמוד מהמדינה שלנו.

תכלה שנה וקללותיה , תחל שנה וברכותיה

ונאחל בברכה המסורתית : שתהיה השנה הבאה עלינו לטובה , שנה ממוצעת . כלומר יותר טובה מהשנה שנגמרת היום ופחות טובה מהשנה שתבוא אחריה.

איתן יציב

כפר-רופין

ראש השנה זאת תחילתה של שנה חדשה. למדתי היום שבבבלית המלה תשרי משמעותה התחלה. התבוננות בטבע תראה לנו שמדובר בתקופה של התחלות חדשות, של התחדשות. אחרי הקיץ, נטמנים הזרעים, מגיעים הגשמים הראשונים ומניעים את כל הטבע להתחלה חדשה, ללבלוב ששיאו באביב. פעם, כשהיינו יותר חלק מהטבע ופחות מנותקים ממנו, היינו מרגישים את האנרגיה הזאת, האנרגיה של ההתחלה החדשה, של משהו חדש, של שינוי בגוף שלנו. יכול להיות שזה היה מניע אותנו לפעולות אחרות מלבד ההרגלים שלנו (לנקות ולסדר לקראת ראש השנה ( . התחלות חדשות קיימות סביבנו כל הזמן. הכל משתנה כל הזמן וגם אנחנו. מבחינה ביולוגית כל התאים בגוף שלנו משתנים לגמרי כל שבע שנים. אבל, בזמן הזה בשנה יש אנרגיה חזקה של שינוי, של טרנספורמציה.

יום כיפור שמגיע מיד אחר כך הוא הזדמנות מצוינת לשחרר את הישן. לסלוח ולשחרר את כל מה שיש בנו ולנו ואינו משרת אותנו יותר כדי לאפשר לנו לצאת לדרך עם מטען קל יותר ומקום גדול יותר ופתוח יותר לחדש.

סוכות שמגיע מיד אחריו פותח פתח עבורנו ליצירת שינוי. החג מוציא אותנו מקירותיו הבטוחים של הבית אל אי הודאות של החיים בסוכה בחוץ. בתוך הבית, השליטה שלי היא גדולה, אני יכולה לשלוט על מזג האויר, על מי נכנס ויוצא מהבית ובכלל, הבית מונע ממני אינטרקציה ספונטנית עם החוץ. לעומת זאת, בסוכה אני חשופה למצבים המשתנים של הטבע. הסוכה יכולה בקלות לעוף מהרוח וגשם יכול להרטיב אותי. בסוכה איני יכולה לשלוט גם על אינטראקציות מפתיעות הן עם אנשים והן עם בעלי חיים. אני מרגישה וחווה יותר את הטבע סביבי.

הישיבה בסוכה מחייבת אותי לסוג של שחרור שליטה, סוג של התמסרות ללא נודע, דבר שהכרחי כדי להשתנות. כל עוד אני "יודעת" מה נכון ואיך לעשות הסיכוי שלי ללמוד משהו חדש הוא קטן מאוד. לילד קל יותר להשתנות וללמוד מכיוון שהוא פתוח יותר לחדש.

המוח שלנו בנוי לזהות וללמוד תבניות ולקטלג את העולם על פיהן אבל, בניגוד לחיות אחרות יש לנו גם אפשרות גדולה לגמישות. בכל זאת אנחנו הרבה פעמים מוצאים עצמנו נאחזים בישן ולא מוכנים לצעוד לעבר החדש. אנחנו מאמינים שהדברים צריכים להיות כך ולא אחרת. למה? אולי כי כך היה בעבר, כך אני גדלתי. כי אלה הנורמות שנהוגות במקום בו אני חיה. בגלל זה אני נאחזת, פוחדת מלהיות "לא בסדר", פוחדת להפגע, פוחדת להיות או להראות חזקה...ועוד ועוד

החדש שמתדפק על דלתנו יכול להיות מפחיד. הוא יכול להיות קשור למערכת יחסים, עם בן זוג, עם הילדים, עם המשפחה, עם חברה.. ההתחדשות יכולה להיות קשורה לעיסוק שאנחנו עוסקים בו.

כדי ליצור את השינוי אנחנו צריכים לשחרר, לשחרר את השליטה, את הידע שיש לנו על עצמנו או על איך שדברים אמורים להיות. נדרשת מאיתנו בתקופה הזאת התמסרות לחיים – מתוך מקום של לסמוך על החיים, לתת אמון בטבע. להיות כמו המים שקופצים מלמעלה למטה במפל ולא חוששים.

מאחלת לכולנו שנה שבה נתחדש, נעיז ללכת ללא נודע, לגלות הרפתקאות חדשות, לגלות עוד על עצמנו ועל העולם. שנה שבה נהנה ונאהב נצחק ונרקוד עד בלי די.

ולטעימה קלה מהמתרחש במפגשים שלנו לחצו כאן

אפרת ארגמן

מאפשרת ביודנסה

ברכות לשנה החדשה מפי חברי " מעיינות הדעת - גיל עוז"

תמי חיים - נוה אור

"כבר הקיץ חלף

כבר טסים מעליו

ברבורים בשרשרת"

הסתיו כבר פה ואנחנו בפתחה של שנה חדשה. ננפנף לשלום לשנה היוצאת ונאמר לה תודה על מה שהייתה בשבילנו

ונפתח את ליבנו לקראת השנה החדשה

הבאה עלינו לטובה!

נאהב אדם לאדם

נלמד לסלוח

נלמד לשכוח

ונבקש שהשנה הזאת תבוא עלינו

ועל כל בית ישראל לטובה!

תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה!

שרי איינהורן - שדה נחום

שנה טובה ופורייה לכל קתדרת "גיל עוז" ולכל חברי משדה נחום! שנה טובה, הנאה מרובה, שיהיה לנו כייף ביחד ואני תקווה שבשנה הבאה עוד חברים יצטרפו אלינו! חג שמח ושנה טובה לכולם!

עירית הולנברג - מסילות

לשנה החדשה העיקר בריאות טובה ואריכות ימים! שנהנה מהמשפחה הנהדרת ומהסביבה התומכת!

מרים שורץ - שדה נחום

הכי חשוב שיבוא אלינו שלום! זאת אני מאחלת לעצמי,

למשפחתי ולכל עם ישראל!

יפ'קה נתנזון - רשפים

שנה טובה ושנת שלום לכולנו! למשפחתי, לי, לחברי, לישראל ולכל העולם!

טובה בנדיקט - שדה נחום

שנה טובה לכל חברי "גיל עוז"! שנה פורייה, עם הרבה שיתוף פעולה והנאה ביחד! שפע בריאות לכולם!

בעילום שם...

שתהיה פעילות ענפה ב"גיל עוז"! שהחברים יזכו ללמוד

וליהנות מכל החוגים!

ליתקה קרין - כפר רופין

לצוות גיל עוז היקר!
מקום מקסים, המשלב תחת קורת גג אחת לימודים, פעילות וטיפוח האוכלוסייה הוותיקה עם צוות של אנשים יקרים ומדהימים,

מלאי רגישות, אהבה ומקצועיות.
מאחלת לכם שנה נפלאה, מלאת פעילות ויצירתיות!

ולכולנו בריאות, שלום, נחת ושמחה אמן כן יהי רצון!

מאת ברכה יואל

שנה טובה לכולם!!!

מלב אל לב

שירות טוב - טיפול ביתי

לא פעם אנחנו מטפלים ומטפלות שעובדים מהלב, מטפלים בקשישים עם נכונות רבה להיטיב את איכות חייהם, בחריצות, ברגישות והשקעה אין קץ.
טובה כהן זדה ידועה אצלנו כמטפלת מסורה מאוד, התקבלה כבת בית בבתי מטופלים רבים, תמיד ברצון ועם חיוך.
לאחרונה היא נפרדה ממטופלת שליוותה זמן רב. כאן לפניכם מכתב שבני משפחתה של אותה מטופלת כתבו לטובה באהבה והערכה."אנשים טובים באמצע הדרך,

אנשים טובים מאוד..."

בברכת שנה טובה!

אניה סימליך, עו"ס

רכזת תכניות קהילתיות

טלפון- 04-6757419

נייד - 050-5340227

מפגשי צוות קהילה כפרית עם וותיקים בישובים

לקראת השנה החדשה יצאנו דוד ואני להיפגש עם וותיקים בישובים והפעם באופן קבוצתי. מטרתנו לפגוש את הוותיקים , לרענן את פרטי השירותים הניתנים בקהילה - לחצן מצוקה עם שירות רפואי, תיקונים קלים בבתים, מיצוי זכויות וטיולים בהנחה.

חשוב לנו לחדד את שירותנו ולעודד את חברי הקהילה להיעזר; לאפשר לוותיקים לשאול שאלות ולהציע הצעות לשיפור השירות.

נפגשנו עם ותיקי רשפים וחמדיה.

משמח מאוד לשמוע שביעות רצון ופרגון מצד לקוחותינו היקרים.
תודה רבה למארחים.

כאן המקום להזכיר שצוות גיל עוז נמצא בשביל הוותיקים במטריית שירותים רחבה.

חברים נוספים מוזמנים להצטרף לקהילה כפרית בקשר.

בברכת שנת בריאות ושמחה!

אניה סימליך - עו"ס דוד עסיס – אב קהילה

רכזת תכניות קהילתיות קהילה בקש"ר וחיים עצמאיים

טלפון- 04-6757419 טלפון- 04-6757419

נייד - 050-5340227 נייד - 050-5241230

תפילת "ונתנה תוקף" במחנה ברגן-בלזן בראש השנה

מנחם שמעוני (לשעבר אמיל נוימן) נולד בשנת 1927 בקרקוב שבפולין. הוריו היו אנשים דתיים - אורתודוכסים. בילדותו עבר עם משפחתו לבודפשט, בירת הונגריה. מנחם ומשפחתו שהו בהונגריה בזמן המלחמה.

בשנת 1944, בזמן הכיבוש הגרמני, הצליחה המשפחה לעלות על "רכבת קסטנר" שנסעה מבודפשט והגיעה למחנה ברגן-בלזן בגרמניה.

בברגן-בלזן הכין מנחם בעל פה את לוח השנה העברי לשנת התש"ה (5705 לספירה היהודית ו 1944/1945 לספירה הנוצרית). בלוח השנה ציין את החגים והמועדים ואת פרשות השבוע.

הלוח שימש יהודים שומרי מצוות רבים במחנה אשר השתדלו, על אף התנאים הבלתי אנושיים, להמשיך לשמור את המצוות וההלכות ואת אמונתם.

וכן הכין על גבי דף נייר מתוך זכרונו את תפילת "ונתנה תוקף" מהתפילות החשובות בראש השנה.

כל המשפחה, כולל האח והאחות של מנחם, הצליחה לשרוד בברגן-בלזןעד השחרור ועלתה לארץ. מנחם הגיע לארץ ב 1945 והתיישב בתל-אביב.לאחר נישואיו התגורר בבני ברק עד פטירתו בשנת 2002.
המקור: ארכיון "יד ושם".

פיוט "ונתנה תוקף" הוא בין המפורסמים בפיוטי הימים הנוראים. הוא מתאר את החרדה הגדולה מאימת דינו של אלוקי ישראל, ואת אפסות האדם מולו.

בתחילת שנות ה-90 חיבר יאיר רוזנבלום לחן מודרני לפיוט, כמחווה לחברי קיבוץ בית השיטה. נפילת 11 מחברי הקיבוץ במלחמת יום הכיפורים שינתה את יחסם של רבים מחברי הקיבוץ ליום זה, שהפך ליום זיכרון המחובר ליום הדין של כלל העם היהודי.

הלחן החדש משלב מוטיבים מתפילות אשכנז וספרד וממקורות אחרים. הוא כונה "מרגש" ו"מצמרר", וזכה למחמאות על האופן שבו הוא מעצים מילות הפיוט. יתר על כן, בשל הרקע ליצירת הלחן החדש וזהות יוצרו, הוא נתפס כסמל לאפשרות חדשה של שילוב המסורת היהודית בתרבות הישראלית.

"ונתנה תוקף", בלחן זה ובביצוע של חנוך אלבלק, מושמע תדירות בתחנות רדיו בישראל בתקופה של ראש השנה ויום כיפור, והלחן אף אומץ על ידי חזנים בבתי כנסת רבים.

גדעון רפאל בן-מיכאל

פורום שמירת זכרון השואה

שלום רב

עורך דין גז'גוז' ווזניאק מוורשה, העוסק בהשבת נכסים שהולאמו בוורשה, שלח לנו מאמר הבהרה בנושא השינויים שנכנסו לתוקף החודש בכל הקשור לנכסים בוורשה.

להלן תמצית מאמרו:

השינויים בחוק מותירים "חלון הזדמנויות" קצר, של ששה חודשים בלבד, דהיינו – עד חודש מרץ 2017 – על מנת להגיש בקשה להשבת נכסים לבעלים החוקיים. מי שלא יגיש תביעה עד ה-17.3.2017 לא יוכל להגישה מאוחר יותר הנכס יעבור לבעלות העיריה או אוצר המדינה.

במהלך מלחמת העולם השנייה נחרבו חלקים גדולים מוורשה, ולאחר סיום המלחמה, באוקטובר 1945, נחתם צו המכונה "הצו של ביירוט:(Bierut).במסגרת צו זה הולאמו רוב הנכסים בעיר, ולמרות שתיאורטית יכולים היו הבעלים המקוריים של הנכסים להגיש בקשה להשבתם, הרי שהרוב המכריע של הבקשות להשבה נדחו. צו זה נשאר על כנו גם לאחר סוף עידן השלטון הקומוניסטי, ועתה, ב-17 בספטמבר 2016, נכנסו לתוקפם שינויים מהותיים הנוגעים הן לשימוש בנכסים הללו, הן למידת ההרס שלהם במהלך המלחמה והן ליחס שבין ערך הקרקע לערך הנכס הבנוי.

השינוי המשמעותי ביותר הוא הגדרת "שעת האפס" של 6 חודשים להגשת תביעות על ידי היורשים הפוטנציאלים. כמובן שיהיה צורך באיתור ושיחזור מסמכים להוכחת הזכאות, ולא ידוע מה יהיה יחס בתי המשפט והעיריה לכך.

עורך דין ווזניאק כותב כי כל מי שסבור שהוא עשוי להיות יורש פוטנציאלי של נכס כלשהו בוורשה, חייב לנצל את פרק הזמן הקצר של 6 חודשים, שעומד לרשות מגישי התביעות, שכן לאחר ה-17 במרץ 2017 הסיכויים להשבת הנכס יפחתו משמעותית, אם בכלל.

Despite reprivatization scandal in Warsaw, a ‘window of opportunity’ for recovering the property remains opened but only until March 2017

Despite the reprivatization scandal which was recently revealed in Warsaw and despite the suspension of most proceedings concerning the return of properties to the rightful owners, still there is a chance for an effective struggle for the return of confiscated Warsaw property. However, this ‘window of opportunity’ will not last long. If no motion for recovering the property is filed by 17 March 2017, the claims will expire without compensation.

After the destruction of Warsaw during the Second World War, the newly formed communist authorities issued on 26 October 1945 a decree on the ownership and the use of land in Warsaw, upon which nearly all land was taken over by the State. This decree is commonly called the “Bierut’s decree”, after the president of the communist authorities. In the days of Stalinization of half of Europe, a decision to nationalize all the land in a city was nothing out of the ordinary. While all of Poland has sustained a major damage when it comes to property, only in Warsaw nearly all the land within the city borders was seized by the State. The official reasoning for this decision was to facilitate the reconstruction of Warsaw, which was partially true.

Theoretically, previous owners were entitled, within 6 months, to file a motion for granting temporary ownership over the seized property under Article 7 of Bierut’s decree. In practice, those motions were always denied. Despite Poland’s transformation in 1989 and the end of communist rule, Bierut’s decree remained in force. Only recently it was amended by the new law which is coming into force on 17 September 2016.

Until recently, the interpretation of Bierut’s decree by the current Warsaw authorities has been very favorable for the pre-war owners. The relevant provision of Article 7 of Bierut’s decree has been interpreted in such a way that it obliges the Warsaw authorities to grant temporary ownership to the applicant, if it was in conformity with the use of the land stipulated in the area development plan. Until recently, this meant that the pre-war owners (or their heirs) were entitled to receive the property back, unless the municipality sold it to a bona fide buyer.

But the situation changed drastically when the new rules came into force on 17 September 2016 and when the ‘reprivatization’ scandal was revealed. It turned out that the return of properties in Warsaw developed into a very lucrative illegal restitution business based on forgery of documents and fabrication of claims.

The new rules introduced many changes. Two points seem to be of paramount importance for the rightful heirs of pre-war owners: excluding the right to get the property back in kind when it has been already sold, used for a public purpose or rebuilt with public resources if the building was damaged in more than 66% ; setting the 6 months’ deadline for the potential heirs to file their claims with Warsaw municipality.

The recently revealed scandal poses a serious threat to the rights of the rightful heirs. Due to a series of irregularities in property restitution, where forgers have unlawfully acquired ownership of prestigious real estate in Warsaw, the Warsaw municipality decided to “freeze” all proceedings. The mayor said the city will only start returning properties once the country has passed legislation regulating how the process is supposed to work.

Therefore, the prospects of recovering the property by the rightful heirs in the nearby future do not look rosy. It is hard to say what will happen and what will be the attitude of the Warsaw municipality towards this issue.

What should be done in these circumstances? In business, like in sport, you have to take advantage of the opportunity, otherwise you are out. This is exactly how the things stand in Warsaw now. There is a ‘window of opportunity’ (a very short one and maybe the last one) which must be used, otherwise you are out. However small the chance might be, it should be taken.

Everybody who potentially is the rightful heir of a pre-war owner of real estate in Warsaw has now 6 months to file his documents with the Warsaw authorities and claim the property back. Without filing a claim by 17 March 2017, the chances for recovering the property will be significantly reduced or even may expire without any compensation.

Grzegorz Wozniak

(Attorney at law specializing in the restitution claims)

שנה טובה,​

לילי הבר Lili Haber

לשנה טובה...

בימים אלה כאשר פעמים רבות אנו שואלים את עצמנו – הייתכן כי אולי, אולי נשכח העולם הקטן שלנו ונזנח ואנו נזרקים לתוך תהום התוהו, רצח המונים, אכזריות ללא גבול והמעצמות הגדולות השומרות על הסדר אף הן, כך נראה לנו שכחו את תפקידן ומי יצילנו, ומי יבטיחנו כי יבואו ימים טובים יותר??

יש מעט תקוה בקריאת השיר

התמים, כאילו, של לאה נאור:

מִישֶׁהוּ שׁוֹמֵר עַל הָעוֹלָם

מִלְמַעְלָה הָעוֹלָם נִרְאֶה לִי דֵּי בְּסֵדֶר
וְזֶה סִימָן שֶׁמִישֶׁהוּ שׁוֹמֵר עָלָיו.
הַשֶּׁמֶש שׁוּב עוֹלָה, הַשֶּׁמֶש שׁוּב יוֹרֶדֶת
יֵש חֹרֶף וְיֵש קַיִץ וְיֵש סְתָו.

כְּשֶׁהֶעָלִים רוֹקְדִים הָרוּחַ מְזַמֶּרֶת.
הַצִּפּוֹרִים חוֹזְרוֹת כְּשֶׁבָּאָה הָעוֹנָה.
וּמִתְחַלְפִים כָּל יוֹם הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב
בְּעֵרֶך בַּשָּׁעָה הַנְכוֹנָה.

וְאָז אֲנִי יוֹשֵׁב לִי וְחוֹשֵׁב לִי כָּכָה,
בְּסַך הַכֹּל תִּרְאוּ, אֵיזֶה מַזָּל.
מִלְמַעְלָה הָעוֹלָם נִרְאֶה לִי דֵּי בְּסֵדֶר
בְּדֶרֶך כְּלָל.

מִלְמַעְלָה הָעוֹלָם נִרְאֶה לִי דֵּי נוֹרְמָלִי
וְזֶה סִימָן שֶׁמִישֶׁהוּ שׁוֹמֵר עָלָיו.
בַּבֹּקֶר יֵש לִי שֶׁמֶש כַּמָּה שֶׁרַק בָּא לִי,
בַּלַּיְלָה יֵש יָרֵחַ וְכוֹכָב.

לְכָל צִפּור יֵשׁ קֵן, לְכָל פַּרְפָּר יֵש פֶּרַח.
לְכָל מֵיתָר קָטָן יֵש מַנְגִּינָה.
לְכָל דָּבָר יֵש סוֹף וְזֶה קוֹרֶה אֶצְלֵנוּ
בְּעֵרֶך בַּשָּׁעָה הַנְכוֹנָה.

וְאָז אֲנִי יוֹשֵׁב לִי וְחוֹשֵׁב לִי כָּכָה,
בְּסַך הַכֹּל תִּרְאוּ, אֵיזֶה מַזָּל.
מִלְמַעְלָה הָעוֹלָם נִרְאֶה לִי דֵּי בְּסֵדֶר
בְּדֶרֶך כְּלָל.

להאזנה לביצוע השיר לחצו כאן

שנה טובה

אבישג

הדברים האמיתיים - שלומית שניר - 23.9.2016

הדברים האמיתיים, נמצאים, בתוך הדברים.

בעת היובש, נרות החצב,

בתוך הפרח, שורשיי הפרי,

בזוהר הדשא, אגלי הטל,

בינות לענפים, משב הרוח.

בתוך הרצון , ראשית מעשה,

בלב הצדף, אוושת הים,

במצולות הים, ארמונות וחול.

בתוך לאה חבויה רחל,

במעי הדג, שלוח יונה.

מתוך הפחד, צומחת גבורה,

בשמי הלילה, זוהר כוכב,

ביפי הטבע, סודות הבריאה.

באישוניי עיניי, נשקפים פניך,

ואהבתנו פשוטה וגלויה.

בתוך הגלוי, פועם הנסתר.

בתוך עצמי, נמצאת הילדה,

שהייתי

לפני השבר,

תמימה ושלמה.

דודי יהודה ברכה - שלומית שניר - 18.9.2016

אחת המתנות הכי גדולות שזכיתי להן בחיי, היה דודי יהודה, "האח התאום" של אמי. למעשה, היה דודי צעיר מאמי בשנה וחצי ויש להם עוד חמישה אחים צעירים מהם, אך כך, כינתה אותו אמי, שחשה אליו קרבה מיוחדת.

שניהם היו נמוכי קומה וחסונים, בעלי פנים רחבות, יפי תואר, וחריפי שכל. אמי, הייתה בעלת מזג קשה ונטתה להסתכסך בקלות, ונדמה היה, שעננה אפורה ומאיימת, הקיפה אותה. דוד יהודה, היה אדם אופטימי ונוח לבריות. בקרבתו, חשתי בטחון ורוגע. כמו אמי לא הייתה דרכו, מלכתחילה, סוגה בשושנים. אלא שדודי דאג לשתול אותן בשביליו והן פרחו בעבורו, בשלל צבעים וניחוחות.

משניסיתי בילדותי להבין את שורשי משפחת ברכה, משפחתנו מצד אמי, לא הצלחתי לקבל ממנה תמונה סדורה. פרצי רגשותיה, פגעו בהיגיון שבדבריה. הפתרון נמצא, בעת שבתי השנייה כתבה את עבודת השורשים שלה, ובחרה במשפחת אמי. באותו זמן כבר היה דודי מנהל ארכיון המשטרה ב"מטה הארצי", וגר בירושלים. מצוידות בטייפ הקלטה ובדף שאלות, הגענו מהקיבוץ שלנו שבעמק בית שאן, לביתם הנעים של דודתי ודודי. וזכינו להסבר ממצה ומעמיק על המשפחה: ילדותם בחלב שבסוריה, עלייתם והשתלבותם בארץ. במהלך השנים, סייע לי דודי, לשכנע את אמי להיענות לדרישת הרופא באשר לקוצב הלב שלה, ועזר לי רבות לטפל בענייניה.

כשהגיעה אמי לגיל שמונים, החלטתי לערוך לה מסיבת הפתעה. הוחלט על מקום המסיבה, והאחים ובני המשפחה, הסכימו לספר על חוויות שקשורות לאמי, ושלחו לי תמונות לאלבום שהכנתי לרגל האירוע. כולם אישרו את השתתפותם לבד מאמי: היא החליטה שלא תגיע, כי אין לה רצון לצאת מביתה. כאן פניתי לדודי יהודה שנרתם לסייע לי. במאמץ משותף, שכנענו אותה לבוא. המסיבה הצליחה במיוחד. הדובדבן שבקצפת, היה דודי יהודה, שהפליג בשבחה של אמי, ותיאר כיצד נחלצה לעזרתו בילדותם, דבר ששינה את מהלך חייו. הוא ציין שמאז, הוא אסיר תודה לה. האור ששפך על דמותה פוגג את העננה הסמיכה שאפפה אותה, וחשף את היפה והטהור שבאישיותה. דודי היה הפנים הנוספות של אמי והיה לי מעין הורה שלישי.

לפני פחות מחודש, הלך דוד יהודה לעולמו, בן למעלה מתשעים. בצלילות הדעת וללא כאבים. אמי, אבי, ודודי – נפטרו שלושתם בחודש אוגוסט, בשנים שונות. בהלוויה ספדתי לו. כאן התרחש הלא יאומן, קולי השקט בדרך כלל, נשמע חזק וברור: דבריי מילאו את אולם ההספדים שבו התכנסה החמולה הגדולה שלנו, מקיר עד קיר, ובכתה את לכתו. הוקל לי שיכולתי להביע שם את אהבתי לדודי . תם פרק בחיי, ואני מודה ומברכת על זאת שזכיתי לכך.

הימים חולפים שנה עוברת

יידיש: דער ניגון אויף אייביק בלייבט

גרמנית- Himmel und Erde

אנגלית Music Shall Live

הימים חולפים שנה עוברת
אבל המנגינה לעולם נשארת

נוסח עברי: יעקב כהן ע"פ לחן עממי גרמני. תרגום ליידיש: לא ידוע.
שרים: רונית אשרי, יונתן רוזן, יוני אילת.

די טעג פאַרגיין דאָס יאָר פאַרגייט אָבער דאָס ניגונדל אויף אייביק בלייבט
מיר ווערן עלטרן דאָס יאָר פאַרגייט אָבער דאָס ניגונדל אויף אייביק בלײַבט
די יאָרן לויפן ס'פאַרגייט די צײַט אָבער דאָס ניגונדל אויף אייביק בלײַבט

לצפייה בביצוע השיר באידיש לחצו כאן

Himmel und Erde müssen vergehn, aber die Musici bleiben bestehn

לצפייה בביצוע השיר בגרמנית לחצו כאן

לצפייה בביצוע השיר ב- 3 שפות אנגלית - צרפתית – גרמנית לחצו כאן

לצפייה בביצוע השיר על ידי מיקי קם

מתוך פרויקט חידוש שירי ילדים קלאסיים של הופ ילדות ישראלית לחצו כאן

הופיע בספר/חוברת"שירון שומרי", הסתדרות השוה"צ בגליציה, לבוב, 1932, עמוד 22

לחצו כאן לעיון בגרסאות שונות של השיר

המנגינה היא שקובעת הגשש החיוור

מילים:יוסי בנאי לחן: יאיר רוזנבלום

כלב נובח פוחד לישון חצי ירח חורץ לשון
פנס ברוח ספסל בגן חצי תפוח ואת לא כאן
עץ בשלכתקן של ציפור אם את הולכת כבי את האור.
הימים חולפים שנה גוועת ורק המנגינה היא שקובעת

חרוז בלי קשר רץ בסביבה אישה בלי חשקעושה טובה
ילדה עם סרט גורל עיוור תלוש של משכורתפקיד חיוור
אחות מוסמכת פריחה בעור אם את הולכת כבי את האור.

הימים חולפים שנה גוועת ורק המנגינה היא שקובעת

טל על הדשא פרפר שיכור וזוג בחושך קופא מקור
דמעה צורבת את החזה את לא אוהבת וזהו זה
בדידות מולכתואין מסתור סכין חותכת ליבי כינור
אחות מוסמכתפריחה בעור אם את הולכתכבי את האור.

הימים חולפים שנה גוועת ורק המנגינה היא שקובעת

לצפייה בביצוע השיר לחצו כאן

פרשת ניצבים ולקראת ראש השנה

שבת שלום ושנה טובה לכולכם

מעמד הברית המתואר בפרשת ניצבים פותח בתיאור אלו המשתתפים בו. "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ".

הפירוט הרב, המתחיל בראשי השבטים, ומגיע עד דלת העם- חוטבי העצים ושואבי המים, משקף את הכוליות שבברית, ואת העובדה שבמהות הברית ניצב העם כולו, על כל חלקיו ותתי הקבוצות שבו.

חז"ל במדרש למדו מההצבה המשותפת של הראשים והזקנים עם הטף וחוטבי העצים, ובעיקר מההיגד כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל כי 'כולכם שוין לפני, שנאמר 'כל איש ישראל'. מבחינתו של הקדוש ברוך הוא אין הבדל בין זקן לצעיר, בין יהודי פשוט לבין גדול הדור, בין מנהיג ציבור לבין אישה בשולי החברה.

בכיוון אחר הולך מדרש סמוך, הרואה את הפסוקים הללו כמלמדים ש'כולכם ערבים זה בזה, אפילו צדיק אחד ביניכם, כולכם עומדין בזכותו'. האחד שבזכותו יכול לעמוד כל העם יכול להיות מראשי השבט, מהזקנים, אך הוא יכול להיות גם חוטב עצים ושואב מים, ואפילו גר או ילד קטן. מדרש זה מוסיף להיבט של השוויון לפני המקום את האחריות הציבורית, ואת ההשפעה של כל יחיד, אף אם אינו מ'ראשי העדה', על העם כולו.

לצד היבטים אלו, רש"י מעיר כי עוד לפני הופעת כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, מופיעים בנפרד ובייחוד 'רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם'. הסיבה לכך, לפי רש"י היא חשיבותם – 'החשוב חשוב קודם ואחר כך כל איש ישראל'. הפתיחה בראשי העם מלמדת על חשיבותם, ואולי על אחריותם הגדולה יותר.

רש"ר הירש מדייק עוד מעט, ומוסיף נופך בהבנת מקומו של ראש העם ויחסו לציבור:

ראשיכם שבטיכם. לא "ושבטיכם"

לא השבטים בצד הראשים,

אלא הראשים כוללים ומייצגים את השבטים.

אין ה' נותן דעתו לראשים בעיקר, אלא הוא שם את עיניו על השבטים, גם אחרי שכבר נתמנו להם ראשים.

אם נלך צעד נוסף בעקבות הדברים האלו, הרי שמצטיירת לפנינו תמונת ראשי העם ומנהיגיו על פי פתיחת הפרשה. ראש השבט הראוי הוא זה שאינו מתנשא ורואה את כל בני עמו שווים לו. הוא מבין את אחריותו הגדולה על עמו, אך יודע שלא רק בו תלוי הכל, אלא שכל חבר בקהילה או באומה יכול להשפיע על מצבה.

ומעבר לאלו – הוא מבין שהציבור לא טפל לו, לא מופיע בצדו או אחריו, אלא הוא מייצגו, מחויב לו, ומתמסר ככל יכולתו לעשיית הטוב לשולחיו. אשרי העם שאלו ראשיו, מנהיגיו וזקניו.

שבת שלום ושנה טובה, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי