title
title
title
title
title
title
מהעת הזו - לתת זה לקבל

שלום רב קוראנו היקרים

טבע האדם להיות יוצר פועל ועושה

לטובת עצמו ולטובת סביבתו.

איך ייראו מעשיו? כיצד ישפיעו?

על כך כותבת חיה שנהב

חוט

אִם אָדָם
הָיָה מוֹשֵךְ אַחֲרָיו חוּט
לְכָל מְקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ,
מֵה הָיָה מְסַמֵּן אַחֲרָיו,
אֵיזוֹ דוגמא,
מִשָּׁם עַד שָׁם, קַו דַּק
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
רִשׁוּם רָגִישׁ ומדויק
וְתָמִיד נִרְגָּשׁ.

(מתוך ספרה של חיה שנהב "חוט: שירים", הוצאת "הקיבוץ המאוחד", 1984)

וכשהאדם עושה לטובת זולתו ולא רק לטובת עצמו

זוהי האנושיות במיטבה.

ומצאתי במרשתת ב"דף הפנים" (פייסבוק בלעז):

תְּפִלָּתִי דָּבָר אֵינֶנָּה מְבַקֶּשֶׁת,
תְּפִלָּתִי אַחַת וְהִיא אוֹמֶרֶת – הֵא לָךְ.

השורות מתוך 'פגישה לאין קץ' מוכרות מאוד, אבל גם למראה נושן יש רגע של הולדת. התבוננו בהן שוב, במנותק מסביבתן ומהשאלה שאין לה פתרון אחד אל מי מכוונות מילות השיר (מיהי הנמענת).

איזה המנון תמציתי ונפלא לנתינה, לרצון לתת, לאהבה.

הנתינה היא התפילה היחידה.

אם בכל זאת להביט שורה אחת למעלה, מילות המפתח "הא לך" מתחרזות במלואן עם אומרם של הדברים, גיבורו של "כוכבים בחוץ" כולו, "הֵלֶךְ".

צור ארליך

אני מאושוויץ כמו שאני מג'רבה, מפראג כמו שאני ממקנס, הלכתי ברגל במדבריות סודן, כמו שגורשתי לקפריסין, אני שלום עליכם כמו שאני ר' שלום שבזי, אני שירת בקשות כמו שאני טיש חסידי, השיח הזה של שלנו ושלהם, של מזרח ומערב מאוס בעיני, אני יהודי ומכל מקום שפרחה בו תרבות יהודית אני רוצה לינוק ובכל קהילה יהודית אני מרגיש שייך, החן והיופי של עם ישראל הוא העושר הגדול הזה, ולכולם יש בקרבנו מקום, לא מתוך כיפוף ידיים כי אם בחיבוק רחב.

רועי זמיר

נאחל לכולנו שנמצא את הדרך

לתת מעצמנו, מרוחב לב

וממילא נקבל ונתחבר

אל כל אדם באשר הוא.

שבת שלום

גדי ליאון

העורך