title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת חוקת

פרשת חוקת

לאחר הניצחון על הכנעני מלך ערד, בני ישראל יוצאים לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם, וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ.

כתוצאה מאותו קוצר רוח, מתארת התורה כיצד מתלוננים בני ישראל, 'לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל'.

טרוניה זו, המופנית כלפי משה וכלפי הקב"ה כאחד, גוררת אחריה את הגעתם של הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, ורק אחרי שאלו גורמים למיתה רבה בקרב העם, מתנצלים בני ישראל על שעשו, ומבקשים ממשה שיתפלל אל ה' ויסיר מעליהם את הנחש. בעקבות זאת, עושה משה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, שבאורח נס מרפא את כל מי שמתבונן עליו (וכבר דרשו חכמים שלא הנחש ממית ולא הנחש מחיה, אלא המתבונן בנחש מכוון את ליבו לאביו שבשמים, ומתפלל וניצול).

מדוע עשה משה את הנחש דווקא מנחושת?

הרמב"ן הסביר הסבר ריאלי. לדבריו ה'שרפים' המופיעים בתורה כאלו שנשכו את בני ישראל הם 'אדומי העינים רחבי הראש שגופם כעין הנחשת בצוארם'. על כן, מכיוון שרצה משה למלא את מצוות ה' שאמר לו

עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, ממילא חייב היה לעשותו מנחושת. הרמב"ן רואה בזה 'נס בתוך נס', שהסרת המזיק היא על ידי המזיק עצמו, מעין האמור על בעלי הסוד שיודעים 'להמתיק מר במר'.

יש שהסבירו כי הנחושת מבהיקה ומבריקה, ועל כן בחר משה דווקא בחומר זה כדי שבכל מחנה ישראל שבמדבר ייראה הנחש, וכל הנשוך יירפא ממקומו (חזקוני).

רש"י בעקבות המדרש מציע פירוש נועז. לדבריו הבחירה של משה נבעה פשוט מהקרבה הפונטית בין 'נחש' ל'נחושת', מה שמכונה על ידי חז"ל 'לשון נופל על לשון'. לדברי רש"י הבחירה בנחושת דווקא לא נבעה מרצון למראה מסויים של הנחש, אלא קשורה לשמו ולאופן שבני אדם מדברים עליו.

אם נתרגם את שלושת הפירושים הללו להדרכות עבורנו, לכלים לתשובה, ריפוי ותיקון, נוכל למצוא שלוש קומות בתהליך זה.

ראשית, פעמים שהיכולת לתקן ולשוב ולהירפא מחייבת שימוש בכלים ובאיכויות שנתפסות כמזיקות. ההצלחה לנתב את האנרגיות שעד לא מכבר היו חלק מהמצוקה, אל מרחבי הריפוי, זוהי יכולת עמוקה שמאפשרת שחרור ותיקון.

על גבי הבנה זו, נראה שטוב לו יותר לאדם להיות במקומו. לא רק הקלה על המתרפא יש כאן, אלא הכרה בכך שמקומו של אדם, אישיותו, ביתו, תכונותיו, הם המרחב הנכון יותר עבורו כדי להשתלם.

מעבר לשני אלו, נראה כי תהליך התשובה והתיקון לא מתרחש רק בקרב האדם פנימה, או במבט שבינו לבין הרוע שמולו. הריפוי הינו תמיד פרי של שיחה, של דיבור, של היכולת לקרוא לרע בשמו ומאידך למצוא לו שמות חדשים או צירופי מילים, כשאלו מדוברים ונוכחים בשיחה ובחברה, ואפילו בהיבט קליל או אסתטי של 'לשון נופל על לשון'.

שבת שלום וחודש טוב, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי