title
title
title
title
title
title
מהעת הזו - יש תקווה גם בעת הקשה הזו

שלום רב קוראנו היקרים

סוף השבוע הקודם הביא אלינו

ידיעות קשות ועצובות.

פיגוע רדף פיגוע

והליכתו של אלי ויזל לבית עולמו.



הנאצים קראו לו במספר – על ידו הם קעקעו A-77133.
אחרי השואה – קיבל את התואר חתן פרס נובל.
והוא עצמו נהג לחתום כך, בפשטות – אליעזר בן שרה.

אלי ויזל. קול גדול של אנושיות, יהדות, חסידות וציונות.
את כל אלה פעל כל ימיו להעצים בעולם שאחרי השואה.
ומעכשיו – העולם בלי אלי ויזל.

סיון רהב-מאיר

אולם גם בתוך המצב הקשה בו אנו שרויים

יש תקווה !

וכך מצאתי ב"דף הפנים" (פייסבוק):

רק רציתי לשתף אתכם לאור המצב ההזוי שאנחנו סובלים ממנו היום
כי מישהו כאן חייב לעצור את זה !
חייבים להתעשת ולהשמיע את הקול השפוי שבינינו, ולא לתת לקיצונייםשהם אחוז קטן בשתי החברות לדרדר את המצב עוד יותר !
אני ערבייה מוסלמית נולדתי בכפר ערבי להורים ערבים מוסלמים, גידלו אותי שני הורים לתפארת גידלו אותי ואת אחיי על דו קיום ועל זה שיש ערך לחיים, גידלו אותי על אהבה לזולת, ועל לסלוח ולשכוח ולדעת להעריך, ולא על שנאה .
כל מעגל האנשים שמסביב למשפחה שלי חושבים ומתנהגים אותו דבר .
אני נולדתי למשפחה גדולה (חמולה ) כולם דוגלים בדו קיום ולא לשנאת חינם .
חלק מהם איתי כאן בפייס והם דוגלים ומאמינים במה שאני דוגלת ומאמינה, אני לא נולדתי באוויר ואני לא קול בודד .

חבר של אבא שלי יהודי דתי עם כיפה סרוגה, כן, כן, דתי מיקנעם
כל החיים שלהם היו כמו שני אחים יום אחד החבר (האח) של אבא
כשהייתי עוד סטודנטית שילם לי את שכר הלימוד לאוניברסיטה כמתנה לילדה, ומתנה לא מחזירים .
ואפילו הוא היה מתבדח לפעמים עם אבא שלי שאפשר שזו תהיה קירבת דם בינינו אם הילדים שלו ושל אבא יתחתנו ביחד ! כן, זה אמיתי !
הוא היה אצלנו בן בית !
כשהייתי חולה ועברתי ניתוח קשה טיפלה בי אימא יהודייה מסורה כאילו הייתי הילדה שלה, היא הדליקה תנור בשבת למרות שהיא שומרת שבת והכל לכבוד המשפחה שלי, הכל עשתה מתוך אהבה היא והבנות שלה כאילו נולדתי ביניהם ואני אחת מהן, עד היום אנחנו כמו משפחה אחת אוכלים, צוחקים, בוכים, ושמחים ביחד .
צריך לעצור את גל השנאה ולהרגיע את הרוחות משני הצדדים , ולתת לממונים על אכיפת החוק לעשות את העבודה שלהם בשקט.
אם נתן לקיצוניים שבינינו (והם מעט) לנהל לנו את החיים זה יגמר ברע מאוד יותר ממה שחשבנו .

Tagreed Aslih-gara מתגוררת בעראבה

ומהיכן ניתן לשאוב כוח ועוצמה?

תמונה של כאב ועוצמה !!!
במסגרת קשר משפחתי למיכי ז"ל שנרצח ליד עותניאל, הוקפצתי ביום שישי לעזור מעט למשפחה.
היה מאוד מרגש לראות את יוסי כהן ראש המוסד בן דודו של מיכי ז"ל, מגיע לבית החולים בשקט בלי הרבה פוזות, עובר בין הילדים ומחבקם חיבוק חזק ומלא אהבה.
יושב יחד איתם ומקבל את עדכוני הרופאים.
לא יודע למה אבל הרגשתי בתמונה זו, מצד אחד כאב גדול ומצד שני עוצמה גדולה לא פחות.
שבוע טוב ושקט לכל עם ישראל
אורי שכטר

על זאת ועוד נאחל לכולנו

שנמצא את הכוח להמשיך ולחזק

לתמוך ולתת למען האחר

לכל אדם, באשר הוא אדם.


שבת שלום וחודש טוב


גדי ליאון

העורך