title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת קורח

פרשת קורח

פרשתנו מציגה את המחלוקת הקשה של קורח ועדתו על משה רבנו, ואת הרגע הקשה שבו משה שומע 'וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו'. רשב"ם מסביר שנפילה זו מטרתה – לתפילה. החזקוני מוסיף שיש בנפילה זו גם טעם אחר – 'נתבייש וכבש פניו בקרקע', ואילו הרש"ר הירש ראה בנפילה זו של משה נפילה ממש, תוך חשש שאם אכן צודק קורח, הרי שנבואתו ושליחותו הגיעו לקיצן.

המשותף לפרשנויות הללו הוא ההבנה שמשה נפגע מהתקפתו של קורח, ונפילתו על פניו היא שיקוף של תגובתו לדברים הקשים שמשמיעים לו קורח ועדתו (כשחז"ל דרשו שהיו בהם גם טענות על התנהלותו של משה ביחסיו עם נשותיהם).

לעומת זאת, מדרש תנחומא (המובא גם בדברי רש"י רואה את הדברים אחרת לגמרי. לדבריו, משה מוטרד מעניין אחר לחלוטין, והוא הקושי שלו לשאת את פניו אל הקב"ה ולבקש רחמים על קורח, דעתו ובני ישראל כולם.

משל למה הדבר דומה?

לבן מלך שסרח על אביו, ופייס עליו אוהבו פעם אחת ושתים ושלש.

כשסרח פעם רביעית, נתרשלו ידי אוהבו של מלך, אמר: כמה פעמים אני מטריח את המלך?

אף כאן עשה משה לישראל. חטאו בעגל, 'ויחל משה'; במתאוננים, 'ויתפלל משה'; במרגלים, 'ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים...'; במחלקותו של קרח, נתרשלו ידיו.

אמר: כמה אוכל להטריח את המקום. לפיכך, וישמע משה ויפול על פניו..

מדרש נפלא זה רואה את משה לא כעומד ומגן על כבודו, כמבויש, או כמתפלל להצלחתו ולעזרת ה' במאבקו. על פי דברי המדרש, גם כאשר קורח ועדתו משמיצים אותו, עדיין רואה משה את עצמו כרועה העם, כאחראי לשלומו, כנציגו ונביאו בפמליא של מעלה, ומוטרד מהקושי שבהטרחת המקום, דואג מהתוצאות ההרסניות של סרחון זה, שאולי הפעם לא יהיה לאל ידו לעצור אותן.

באופן דומה ושונה מעט רואה רבנו בחיי את משה לא כמנהיג הדואג לצאן מרעיתו, אלא כאח אוהב, הדואג לכבודו של אחיו המותקף. הדברים קשורים לכך שרק משה נופל על פניו, ואהרן לא:

וזה לגודל ענותנותו ומוסרו לפי שהיה עיקר המחלוקת על כהונתו

אבל משה ראה עלבון אחיו וחס על כבודו ולפיכך נפל על פניו הוא לבדו.

גם על פי רבנו בחיי לא נופל משה על פניו מעלבון אישי, ולא מתפלל על עצמו. נפילתו היא לאור ראייתו את עלבון אחיו, ומתוך רגישותו הרבה לכבודו של אהרן המותקף.

נלמד ממידתו של משה על פי המדרש ורבנו בחיי, לדאוג לכבודם של אחרים, להיות רגישים לעלבונם ולהצליח לחרוג ממבט שרואה רק את עצמי אל עבר תפיסת אחריות ואחוה מעוררת השתאות כשל משה.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי