title
title
title
title
title
title
משב רוח - שתיים נשים

שתיים נשים

פתחתי את הספר שבשערו תמונת אישה צעירה נאה. בעיקר דברו אלי העיניים הגדולות המהורהרות הפה המעוצב, הסנטר התקיף, עוד חיה בעיני רוחי תמונת האישה האחרת – התמונה הידועה של האישה הצעירה בעלת המבט התקיף – פתאום הבזיקה בי התודעה. כמה הן דומות!!

ואז צדה עיני את התאריך הכתוב מתחת לתמונתה של רחל1890-1931 והתאריך הפותח את ספר רשימותיה של זלדה1931-1950.

כאילו זו היא ממשיכת הדרך של זו. דרכים שונות אך כה רבים החוטים המחברים את גורלן ואופיין של שתי הנשים.

המשפט הפותח את הספר האוצר את יצירותיה המוקדמות של זלדה הוא המשפט הבא:

"זלדה, כמו המשוררת רחל נודעה בשמה הפרטי בלבד..."

יחוסה שושלת אדמורי חב"ד שניאורסון והרד"ץ.

רחל אף היא נצר למשפחת מנדלשטאם רבה של קהילת ריגה.

שתיהן מציירות. עֵרות ליופיו של-עולם. רחל ציירה בטולוז זלדה ציירה כל חייה אף לימדה ציור. שתיהן משוררות ליריות בעלות ייחוד, זו חיה על שפת הכנרת ואחר-כך בתל-אביב זו חיה בירושלים. שתיהן שרשיהן במזרח אירופה הרחוקה... שתיהן פרסמו יצירותיהן בעיתון "דבר" שתיהן עקרות ומתגעגעות לפרי בטן. גם רחל, גם זלדה כותבות לא רק שירים אלא גם רשימות, הגיגים, תרגומים ומכתבים נפלאים.

כותבת זלדה: ״הלכתי לשדה.

העצים קבלו אותי בחיבה ובפשטות.

האבן הבינה מדוע אני דוממה.

חוח הזהב לא דקר, לא הזכיר כשלונות.

׳גם אני פורח ונובל׳ - אמר.

והתכלת ירדה אלי להגיד לי:

׳אל תאמיני... הטוהר איננו פגם…׳

מאוד מאוד נשקה אותי השמש והבטיחה נפלאות.

עצוב לה שהיא תישאר תמיד יפה ואני אמות".

(צפור אחוזת קסם, עמוד 21)

האין מילים אלו מתאימות לרגישותה של רחל ליופי, לצבעים,

לזוהר השמש שלנו.

כך כתבה רחל:

"מַשְׁחִירָה אֲדָמָה נֶחֱרֶשֶׁת,

פְּנֵי הַמַיִם – תְּכֵלֶת וָאוֹר,

מוֹרִיקָה בְּשׂוֹרַת הַדֶּשֶׁא

בְּחַגְוֵי הַגְּבָעוֹת, בְּמִסְתּוֹר,

וְרַקֶּפֶת צְנוּעָה מְבַקֶּשֶׁת

לְהַוְרִיד עַל סֶלַע אָפֹר."

הנה בספר אודות רחל תמונתה עם ילדי בית היתומים ברוסיה, ובספרה של זלדה תמונתה עם טיול בית-ספר. מוקפת בנות ירושלמיות.

אהבת האדם שבליבן הביאה אותן להעניק אהבה לא רק לאיש אהוב אלא לילדים שזכו לחברתן כמטפלת ומחנכת. (זו גננת וזו מורה).

שירה של רחל "בן לו היה לי ילד קטן...

לאחוז בידו ולפסוע לאט

בשבילי הגן,

ילד קטן..."

זלדה כותבת: "שירת העקרה

לו היית לי,

לו היית הענוג...

לו היית לי

כל לילה היה לי חדש

וכל בוקר בשורה..." (צפור אחוזת קסם, עמוד 24)

נראה שנוצקה תבנית ההשראה מאישה אל רעותה. קצר המצע מלחדור ולספר, אך לעיתים דומה כי היו כאן שתי נפשות כתאומות. ואהבתי את שתיהן.



אבישג