title
title
title
title
title
title
חברים כותבים על הקורסים שלהם

בקול טבעי – סדנת כתיבה יוצרת - בגיל עוז

השנה החלטתי להגשים חלום: ליצור בכתיבה. נרשמתי לסדנת כתיבה יוצרת בגיל עוז בהנחיית המשוררת טלי וייס. הסדנה נערכה באופן מקצועי וממוקד ובהתייחסות אישית לכל תלמיד. קיבלנו מטלי כלים, תרגילים וזכינו למשובים מחברי החוג ומטלי.

ניתנו לנו טיפים רבים, בניהם: 10 הכללים של אתגר קרת: *דאג ליהנות מכתיבה... כתיבה היא דרך לחיות עוד חיים.. הרבה חיים, של אינספור אנשים שאף פעם לא היית אבל שהם לגמרי אתה. *בשביל שדמות תהיה אמיתית חייב שיהיה בעולם הזה לפחות מישהו אחד שמסוגל לאהוב ולהבין אותה... * כשאתה כותב אל תדפוק חשבון לאף אחד.. בכתיבה הכול מותר. ועוד..

הבאנו לכיתה יצירות מגוונות שכתבנו בעקבות תרגילי כתיבה שנעשו בסדנה. האווירה בשיעורים הייתה טובה. הסדנה אפשרה לי להרים מסכים ולבטא את עצמי באופן אוטנטי. זהו אושר גדול. אשמח להמשיך וללמוד עם טלי בגיל עוז בתשע"ז ומקווה להצטרפות תלמידים נוספים. אין צורך בידע קודם.

תודה רבה, לטלי. לכולנו –

חופשה מהנה.

שלומית שניר



אמי מרגלית שלומית שניר - 23.5.2016

אמי זכרה לברכה

כשהתבשרה

שנולד לה נינה,

התנערה

יישרה קמטיה

עלתה ממצולות גילה,

חתרה בנהר החיים.

עיניה זרחו,

לשונה קלה,

אמרה:

כמה מוסיף לנו

ניני אסף,

הוא אוסף סביבו

את כל המשפחה.

עורה נגה,

מרגליות לצווארה.

הואר בית האבות

באור יקרות.

קרנה עד בתי

שעשתה לה מנהג

לבקר את סבתה

עם בנה בכורה.

אז, רחב לבה

מתקו לה ימיה.



תפילת סלחה* - שלומית שניר - 27.5.2016

תפילה התקיימה באמי

זכרה לברכה, באחרית ימיה,

שתסתלק מן העולם

מוארת וסביבה משפחתה.

סבתי סלחה עליה השלום

שילדה אותה בעודה נערה

ובהיות אמי כבת שש

הספיקה לבקש על אמי

על מיטת חוליה:

גם אם ימי בתי יהיו אפורים

גם אם נפשה תחרץ כגזע עץ

היא תבורך בבוא הקץ

זוהי נשיקתי לה, בקשתי מעם יה.

חיי אמי היו ארוכים, מצולקים,

אלא ששנתיים לפני מותה

ביקשה ומצאה מקומה.

מזלה השתפר, גזעה התיישר

עשתה פרחים ופרות.

אמי בורכה. תפילת סבתי

התקבלה.

*שמה של סבתי סלחה, תורגם בארץ, לשלומית, ועל שמה , ועל שם בעלה - סבי שלמה, אני נקראת.



כותבת שיר - שלומית שניר- יום הזיכרון לשואה ולגבורה - 5.5.201

במקום שבו עלבו בי,צמחה גדר-תיל.

במקום שבו מודרתי, נבנו מגדליי שמירה.

במקום שבו הוציאו חוקים מטעם עצמם,

נבחו כלבי-תקיפה.

במקום שבו גזרו את דיני,

כוסה הניצוץ באבק ובאפר.

אבל

במרחב בו פגשתי

בעיניים של ילד,

גיליתי בתוכי כיוון וחופש.

אני חשה,

אני נושמת,

מתעצמת.

כותבת

שיר.



יסוד עולם-שלומית שניר - יום ירושלים - 5.6.2016



אבן בזלת גדולה

רבועה

מונחת לצד הדרך.

אני נגשת

חשה בידיי.

חומה,

זורם אלי

בצינת הערב.

בילדותי ליד ביתי

פרחו רקפות

בין סלעי בזלת

ניגרו מעיינות.

כאן, פרחים אחרים.

אבל אותה אבן

סיפור-חיים פשוט,

גלוי.

שכבות גיל,

אפלולית צמחים זעירים,

שבלול לבן חי,

לחוש בצינתה בשרב.

להישען עליה

להתקרב

ליסוד עולם.