title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך

לקראת יציאת עם ישראל למסעותיו במדבר בואכה ארץ ישראל, פונה משה ליתרו חותנו ומנסה לשכנעו להצטרף אליו, כשהוא מבקש 'אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם'

משה מנסה לשכנע את יתרו שיש ביכולתו לתרום תרומה משמעותית לעם ישראל, וזאת על ידי דימויו לעיניים.

אחד ההסברים לדימוי זה מופיע בדברי חכמים, לפיהם 'כל דבר המתעלם מעינינו תהא מאיר עינינו'. על פי הסבר זה עצותיו הטובות של יתרו (ואולי גם התמצאותו במרחבי המדבר) יכולים לסייע לעם ישראל בהמשך. 'להיות לעיניים' משמעו – להאיר את העיניים, לפקוח אותן, ולהראות את הדרך שבה יש ללכת.

רבנו בחיי מביא בדבריו את הפן הפשוט שבהסבר זה – 'והיית לנו לעיניים, להורות לנו הדרך', אך מיד מתקשה בו – הרי עם ישראל נסע וחנה על פי עמוד הענן, ומה צורך היה להם ביתרו?

תשובתו של רבנו בחיי מרתקת. לדבריו משה אמר כן כדי לחזק לב קטני אמנה שהיו ביניהם, אשר לבם היה יותר מתנחם ומתחזק במנהיג בשר ודם'. כלומר, על אף שבאמת לא היה יתרו 'עיני העדה', ועל אף שלא היה צורך בו כדי למצוא את נתיבי התנועה במדבר הגדול, עבור קטני האמונה נכון היה לנסח זאת כך. רבנו בחיי רואה באמונתם של 'קטני העם' ערך חשוב, עד כדי כך שמשה 'משנה' מפניו את האמת, ומבקש מיתרו בקשה שאין לה באמת כיסוי.

רבי אלימלך מליז'נסק מציע הצעה אחרת כמענה לאותה שאלה, וזאת מכיוון חסידי ופנימי. לדבריו:

כשהצדיק רוצה לעורר רחמים ושפע לעולם צריך לעורר מתחילה חדוה ושמחה להבורא ברוך הוא

ועל ידי זה משפיע השם יתברך טובות לעולם וזה נעשה על ידי שהצדיק מכיר ורואה בנסים ונפלאות שעושה עמנו יוצרנו בוראנו אז בא לו שמחה מזה, וכיון שיש שמחה להצדיק על ידי זה הוא מעורר שמחה למעלה...

והיית לנו לעינים, פירוש... שתגרום במעשיך ובדבקותיך שישגיח השם עלינו בעינא פקיחא

יתרו שהיה במדרגה גבוהה של הכרת הטוב והחסד האלוהיים מעורר במבטו החיובי את שמחת הקב"ה, ומחולל מעגל של השגחה והארת פנים. מבט בעיניים טובות על המציאות גורר אחריו תודה לקב"ה, ומכאן שמחה גם למעלה, שמחה המביאה להוספת טוב.

הדברים נכונים גם בעולמנו הזה. מי שיודע להודות לבני האדם הנמצאים סביבו על חסדיהם, מביא במבטו זה לשמחה ולאנרגיה חיובית, המחוללות שדה של טוב, ברכה ושמחה.

וכך רואה ר' אלימלך את הפסוק הבא:

'וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ'

רצה לומר שממילא יהיה טוב לך והוא על פי (הדין ההלכתי ש)בעל הבית מברך

משום שכתוב 'טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ'

ולכאורה משמעות הפסוק הוא דבעל הבית מתברך?

אלא הענין הוא דממילא מחמת שהוא מברך, מתברך.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי