title
title
title
title
title
title
ניגון המעיינות - "בִּכּוּרִים רֵאשִׁית הַפְּרִי "

בִּכּוּרִים רֵאשִׁית הַפְּרִי

מילים: שרה לוי-תנאי לחן: עמנואל עמירן (פוגצ'וב)


בִּכּוּרִים רֵאשִׁית הַפְּרִי,

זֶה הַטֶּנֶא מְעֻטָּר,

מְקֻשָּׁט וּמְהֻדָּר;

מִנְחָתִי וְשִׂמְחָתִי

פְּרִי גַּנִּי וַעֲמָלִי.

לצפייה בביצוע השיר - ריקוד ילדים לחצו כאן


ביצוע: ילדי כיתה ב', ביה"ס "בין ההדרים" | הדרכה: מאיה איזנברג | גיטרה: נגה אשד
השיר נכתב והולחן לפני קום המדינה |
מתוך אירוע זמרשת לשבועות | ד' בסיון תשע"ב בית ציוני אמריקה, ת"א | 2012


שרה לוי-תנאי מחברת, מלחינה, מבצעת, מתרגמת / נוסח עברי, מעבדת
0-2005191

שרה לוי-תנאי נולדה בירושליםלהורים ממוצאתימניאשרעלו לארץ ישראל בסוף המאה ה-19. היא התייתמה בגיל צעיר ונשלחה לבית היתומות בצפת , ולאחר מכן למוסד הילדים "שפיה", שם הכירה את התרבות המערבית. בתום שהותה במוסד נרשמה לימודיגננותבמכללת לוינסקיבתל אביב. לאחר לימודיה, עבדה כגננת בגן ילדים בשכונת שפיראבתל אביבוהתגוררה בבית משפחת הסופריהודה בורלא. בביתם גם נקבעה שנת הולדתה המשוערת.

לשם עבודתה כגננת, חיברה והלחינה לוי-תנאי שירי ילדים ושירי משחק לילדים. רבים מחומרים אלו פורסמו על ידי מרכז הגננות כחוברת פדגוגית לגננות. היא למדה משחק בסטודיו שלצבי פרידלנדאך לא הצליחה להתקבל לאחד משני התאטראות הממוסדים בתל אביב. "לא התקבלתי לתיאטרוןהבימהואף לא בתיאטרוןהאהל", סיפרה לימים. "הדבר הכאיב לי מאוד וחשתי כי נדחיתי רק בגלל היותי מזרחית בעלת מבטא מזרחי". בסטודיו הכירה שרה את ישראל תנאי, שעלה לארץ בגפו מאירופה ב-1933,ונישאה לו ב- 1935. ישראל תנאי, שכיהן לימים כמנכ"ל הארגוני שלהסתדרות המורים, נפטר ב-1963, בגיל 52.

לאחר אכזבתה מן הניסיונות להתקבל לתיאטרון העברי, נסעה בשנת1938ללונדון, שם ניסתה להתקבל כשחקנית והופיעה כזמרת. היא שבה לארץ ישראל לאחר כחצי שנה.

את צעדיה הראשונים במחול החלה ככותבת וכבמאית של טקסים ומסכתות עבור קיבוצים ומושבים, במקביל לעבודתה כגננת. לצד כתיבה והלחנה של שירים למופעים, ביימה גם מחולות לטקסים אלו. בין מופעים אלו ניתן לציין את "שיר השירים" בקיבוץרמת הכובש ואת "מגילת רות" (1947) ו"בראשית" (1950) בקיבוץ משמר השרון.

כתבה והלחינה שירים ויצירות מוזיקליות לריקודים, בייחוד נודע שירה "אל גינת אגוז". כתבה גם שירים לילדים כמו "ליצן קטן נחמד" ו"באנו חושך לגרש".

חברות להקת ענבל1956


בשנת1949החלה לוי-תנאי לעבוד עם קבוצה של נערים ונערות בני העדה התימנית. המפגשים נערכו במבנה בית הספר "כרמל". הנערים התנסו בקבוצה במשחק, תנועה וכדומה. מתוך קבוצה זו צמח דור הרקדנים הראשון של להקת "ענבל", אשר מנה כשבעה נערים. הלהקה החלה לעבוד באופן מסודר בשנת1950וכונתה "הלהקה המזרחית של שרה לוי". הלהקה הופיעה במושבים, קיבוצים ובישובים אחרים בארגונה של המרכז לתרבות שלההסתדרות.

לאחר הופעה בכנס מחולות העם בדליהבשנת1954, זכתה הלהקה לתמיכה כספית וארגונית של "קרן נורמן" (בעתיד "קרן התרבות אמריקה-ישראל), שאִפשרה לה ליצור בתנאים טובים ואף להרחיב את מספר חברי הלהקה ל-12. התגובות לעבודתה של לוי-תנאי היו מעורבות. רבים זלזלו בעבודתה וראו בה "פולקלורמזרחי". עם זאת, נבחרה "ענבל" לייצג את ישראל בעולם. בשנים1957–1959יצאה הלהקה לסיבובי הופעות בצפון אמריקהובאירופה.

לוי-תנאי הייתה המנהלת האמנותית של להקת "ענבל" במשך ארבעים שנה וזכתה עמה להצלחה רבה, הן בארץ והן בסיבובי ההופעות בעולם. היא כתבה יצירות מחול רבות המשלבות מוטיביםתנ"כיים, יהודיים-מסורתייםוחלוציים, כולל מוטיבים מעדותישראל השונות ובראשןיהדות תימן. בין יצירותיה הידועות: "חתונה תימנית" ו"הבא לי גורל". ביצירותיה ל"ענבל" עבדה לוי-תנאי בשיתוף פעולה פורה עם המנהל המוזיקליומלחין הבית של הלהקה-עובדיה טוביה.