title
title
title
title
title
title
משב רוח - על האחוה

על האחוה

סיפור יווני עתיק מתאר את שני הידידים אשר אחד מהם נדון למיתה. הוא לא הספיק להיפרד מאשתו וילדיו, חברו הטוב ביקש בעדו מאת המלך והסכים לשבת כעָרֵב לשובו של ידידו כעבוד שלושה ימים. המלך נעתר בתנאי מפורש כי הידיד הערב יוצא להורג אם לא יופיע הנדון בזמן הנדרש. עברו שלשוה ימים והנדון למיתה בושש לבוא. עוד הוא מוצא לתליה נכרו מרחוק פעמי סוס ורוכבו והנדון למות הופיע בזמן. ברגע האחרון. כשראה המלך מסירות נפש זו חנן את הנדון למות וביקש: "רק קבלוני כידיד שלישי לאחוה מופלאה זו שביניכם. כמוה ראויה לחנינה ולואי ויהי חלקי עמכם". עד כאן הסיפור בקצרה.

יש קרבה שהיא קרבת דם. אחים שנולדו לאב ואם. אך כידוע מההיסטוריה (קין והבל, אמנון ואבשלום, יעקב ועשיו...ועוד) ומהחיים המקיפים אותנו – אין בקרבת דם הבטחה לאחוה. מילה נרדפת זו לידידות אמת נגזרת מהמילה "אח", אבל האח הביולוגי אינו בהכרח ידיד אמת, ואילו ידיד אמיתי שאינו קרוב אלינו קרבת-דם דוקא הוא האמיתי הצד ה"אחר" שלנו – האחראי לנו כלשאר בשרו.

וכבר אמר החכם מכל אדם: "טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק" וידע מה שאמר.

במקום בו אני מלמדת אנשים נבונים ושבעי ימים, נתודעתי לאחד מהם בשיעורי ואף לאחר השיעור כשבא לפרוש את רשמיו לפני. כך נתקרבנו ונודעו לקורות חייו הסוערים עד שהגיע אל המנוחה והנחלה. אולי...

את המלחמה הגדולה עבר כילד תכול-עיניים ובהיר שיער בחוה של איכר פולני. יהדותו נשמרה בסוד. באומץ עזב את אמו ואחיו הקטנים ובחר בחיים. האחרים נספו כולם. גדל כנער שרת של הכומר וכמעט והמיר את דתו. הכומר הישר סירב להעבירו לנצרות. "אחר שתכיר את אחֵיךָ, אמר, תחזור אֵלַי". הוא לא חזר. עלה לארץ נשא אישה הקים משפחה...באסון, איבד את אשתו ובתו. והנה לעת ערוב ימיו הכיר אישה צעירה ממנו בשנים רבות ונפשה נקשרה בנפשו. הם חיים יחדיו. היא אשה נאה ותוססת, הוא ערני וסקרן כנער. בהפסקות איני ראוה אותם יחדיו. דרך קבע הוא יושב עם איש בוגר ושבע ימים אַחֵר. כל הפסקה אני רואה אותם יחדיו. תמהתי. אשה נאה ומעניינת לו והוא מבלה שעות עם אותו איש שיחה. יום אחד ערך לי הכרה איתו. זה ידידי מהעיירה. מילדות. עשרות שנים הפרידו בינינו ולא ידענו כי אנו חיים בעמק בשני קיבוצים סמוכים. כן, במרכז התרבות לגמלאים נפגשנו. אין השעות והימים מספיקים לנו לחידוש ידידותנו ולהחיאת זכרונותינו המשותפים מאז לפני המלחמה הגדולה.

שוב שוב אני רואה אותם על הספסל. מאושרים שותקים ולא שבעים איש את חברת רעהו.


אשרי איש אשר זכה לידידות אמת.

יהי חלקי עמהם.


אבישג