title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים - הנכבה היהודית

הנכבה היהודית: 75 שנה לאירועי הפרהוד בעיראק

עופר רגב02/06/2014

בעיצומו של חג השבועות תש"א פרצו המוני מוסלמים חמושים מהמסגדים ופשטו על שכונות היהודים. מאתיים הרוגים, מאות פצועים ואלפי בתי עסק הרוסים: זהו סיפורו המצמרר של הפרהוד בעיראק




קבר אחים של קורבנות הפרהוד בעיראק. סריקה מתוך הספר 'עיראק',

הוצאת משרד החינוך ומכון בן-צבי

במישור מוריק ופורה, משתי גדותיו של נהר חידקל הנזכר בספר בראשית כאחד מנהרות גן-עדן, קמה בשלהי המאה השמינית העיר בגדד שמשמעות שמה "מתת האלוהים". עיר הענק, הצטיינה באדריכלות מפוארת, והיוותה מקור השראה לשפע של יצירות אמנות. בני הקהילה היהודית העתיקה בבגדד התבלטו מתמיד בחריצות, בכישרון, בנאמנות ובשכנות טובה.

כל אלה לא מנעו את התפרצות הפרהוד, גל האכזריות שבו נבללו לאומנות עיראקית, נאציזם גרמני, אנטישמיות מוסלמית וחדלון בריטי.

המונח "פרהוד" הוא למעשה צירוף של שתי מילים בשפה הכורדית העתיקה שמשמעותן פחד (פיר) מפני אלימות כלפי חסרי ישע (הוד). כך כונו אירועי הדמים, האלימות, הביזה, האונס והרצח שחוללו ערביי בגדד בשכניהם היהודים בחג השבועות תש"א (2-1 ביוני 1941).

סהר לכוד בצלב

במהלך מלחמת העולם הראשונה קרסה האימפריה העות'מאנית. המעצמות המנצחות שרטטו מחדש את הגבולות המדיניים של מרחב הסהר הפורה. בתום מסכת נפתלת בה נטלו חלק פוליטיקאים וגנרלים, מרגלים והרפתקנים שורטטו גבולות מדיניים שביתרו את המרחב. פייסל, בנו של שריף מכה חוסיין בן עלי, סייע רבות למאמץ המלחמתי של בריטניה וראה עצמו ראוי לשמש כמלך סוריה הגדולה. בראשית שנת 1919 נפגש פייסל בעקבה עם המנהיג הציוני חיים וייצמן והשנים ניסחו מתווה שיאפשר את קיום הבית הלאומי של היהודים עם חזון סוריה הגדולה.

שעת החסד התבררה כרגע קל וחמקמק. ההבטחות הופרו. המנדט על סוריה הוענק לצרפתים שגירשו את פייסל. הבריטים העניקו לשליט המודח, כמעין פיצוי, את כס המלכות במדינה החדשה, עיראק. לעבדאללה, אחיו של פייסל, נמסר עבר הירדן שנקרע מן התחום שהובטח לבית הלאומי היהודי.

פייסל, שקיבל לידיו ארץ רבת פלגים אתניים ודתיים, קבע הפרדה בין הדת למדינה על-פי הכלל "הדת לאלוהים והמולדת לכל". ברוח עקרון זה השתלבו יהודי בגדד בכל מערכות החיים במדינה. הם מילאו תפקידי מפתח בחיי הכלכלה והתרבות תוך שמירה על חיי קהילה תוססים.

פיתה עיראקית

בסתיו 1933 יצא המלך פייסל לסיור באירופה ובמהלכו לקה בלבו, ומת. על כס המלכות עלה בנו יחידו גאזי, שהיה קטין.

בשנים הבאות התחוללו, שזורים ולפותים זה בזה, שני תהליכים שבישרו על הפורענות הקרובה לבוא. בלב אירופה הפכו הנאצים לשליטי גרמניה, ובארץ ישראל התלקחו אירועי הדמים עליהם ניצח המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, בן בריתם של הנאצים. העם העיראקי לא נותר אדיש לשטף הלאומני. מורים, אנשי רוח ועיתונאים הצביעו על הציונים והיהודים כבוגדים וכאויבי האסלאם והאנושות גם יחד. רוב תלמידי התיכון בעיראק התארגנו בארגון הנוער ְהקדם-צבאי אֶל–פִתֻּוָּה, שהיה מקבילה אסלאמית קיצונית של ההיטלר-יונגד. ומשלחת מטעם אל פתווה אף השתתפה בוועידה הנאצית בברלין.

סערות אלה השתלבו בזעזועים כלכליים וחברתיים עזים שפקדו באותה עת את עיראק. תוך זמן קצר התחוללו במדינה חמש הפיכות צבאיות. בשנת 1939 מת גאזי בתאונה. היו שהביעו ספק באקראיותה. במקומו התמנה חונכו עבד אל-אִילָאהּ שנחשב בעיני העם כמלך בחסות בריטניה השנואה.

באותה שנה הגיע לבגדד חאג' אמין אל-חוסייני שהוביל במשנה מרץ מסע הסתה כנגד היהודים. המופתי זכה לרוח גבית רבת עוצמה מפְרנץ גְּרוֹבָה, הציר הגרמני בבגדד שהשמיע תעמולה נאצית בתחנות השידור בערבית של גרמניה ועיראק. בעיקר הצטיין בחריפותו יוּנִיס בַּחְרִי שבלשון חדה ורהוטה שפך אש וגופרית על היהודים, ברוח התעמולה הנאצית והאנטי -יונית. ספרו של היטלר 'מיין קאמפף' הופץ ברבבות עותקים וחולק לכל דורש. הידיעות שהגיעו מחזיתות הלחימה בישרו על השתלטותה הקרובה של גרמניה הנאצית על העולם כולו.

ביום 1 באפריל 1941 גברה התסיסה. עַבְד אל-אילאה נמלט. את השלטון תפסו הנאצים בראשות רשיד עלי אל-כּילָאני וארבעת קציניו: פַהְמִי סעיד, צלאח א-דין אל-צבַּאג', כאמל שביב ומחמוד סלמן. עיראק הצטרפה באופן רשמי לציר הרשע שנמתח בין ברלין וטוקיו.

ממשלת בריטניה שראתה בעיראק יעד אסטרטגי וכלכלי ראשון במעלה החליטה למקד כוחות בחזית העיראקית ולמגר את המרד. ביום שישי ה-18 באפריל הפגיזה משחתת בריטית את ריכוזי הצבא העיראקי בעיר בצרה. הכוחות הבריטיים נעו צפונה לכיוון בגדד. כילאני ברח לפרס עם חברי ממשלתו ועם המופתי שמצא משם את דרכו לברלין. ב-17 במאי 1941 יצאה לעיראק בשירות הצבא הבריטי חוליה של מפקדי אצ"ל למשימות מודיעין. הם התכוונו להקים בעיראק תאים מחתרתיים של אצ"ל. ביום 20 במאי נהרג במבואות פלוג'ה מפקד האצ"ל דוד רזיאל.

ב-1 ביוני 1941, ערב שבועות, כבשו האנגלים את רוב שטחי עיראק. על ערי המדינה הוטל עוצר. בהתאם להחלטה אסטרטגית חנו כוחות הצבא הבריטי בשערי בגדד ונמנעו מכניסה יבשתית לעיר. הם עמדו בהימנעותם זו גם כשהגיעו ידיעות בזמן אמת על טבח המתחולל בעיר המופקרת.


נאציזם ערבי-פלסטיני. המופתי חאג' אמין אל-חוסייני עם מתנדבים מוסלמים לצבא הנאצי

להט החרב המתהפכת

עם בריחת אל-כילאני תפס את השלטון בבגדד יוניס אל-סְַבְעָאוִי, מנהיג הארגונים האנטישמיים "כתָאִב אל שבאב" ו"כוחות אל-סבעאן הלאמיים". הוא זימן אליו את הרב הראשי ששון כדורי והורה לו לבקש מן היהודים להסתגר בבתיהם בשני ימי החג. הרב פרסם את ההנחיה, אך יהודים רבים העדיפו לקיים את המנהג העתיק ועלו בבגדי חג לאתרים מקודשים בבגדד ובסביבותיה. באותן שעות ביטל ארשד אל-עומרי, ראש עיריית בגדד, את מצב החירום והעוצר, ובכך נתן את האות.

המוני המוסלמים פרצו מן המסגדים וגדשו את הרחובות כשבידיהם אלות, סכינים ונשק חם. הם פרצו לבתי היהודים וחנויותיהם שסומנו מבעוד יום על-ידי אנשי צבא ומשטרה. במקומות המקודשים הותקפו ונרצחו יהודים שעלו להתפלל. במהלך ההשתוללות הפרועה נאנסו נשים, רוצצו ראשי תינוקות, נכרתו איברים, נוקרו עיניים, נבזזו בתים וחנויות. המלומד העיראקי המוסלמי עדנאן נור א-דין תיאר את שהתרחש לנגד עיניו:

המוסלמים יצאו לתקוף את בתי היהודים ואת בתי המסחר שלהם, פותחים וגונבים ממה שיש ומשמידים והורסים את מה שלא יכלו ליטול עמם. מבקעים כרסי הנשים ההרות, הורגים ילדים ושוחטים גברים ואחרי כן פונים לגניבת רהיטי הבית ותכולתו או אל בית המסחר לשדוֹד את הסחורות. השכן המוסלמי התנפל על שכנו היהודי שחי עמו מאז הילדות בשלום ובידידות כדי לאנוס את בנותיו ונשותיו ולהוציא מידיהן התכשיטים מכסף ומזהב, תוך אנוסן באכזריות והרג כל מי שבבית במלא האכזריות… כך שכונות בגדד, אל-אעצ'מיה ובתי היהודים היו עדים לטרגדיות שהאנשים סִפְרו עליהם בהנאה מוזרה.(תרגם מערבית: עזרא מורד)

הבריטים, שחנו סמוך למתרחש, לא נקפו אצבע. היו שטענו שהעדיפו לתעל את פריקת הזעם שהצטבר כלפיהם, לכיוון היהודים. על-פי ההערכות נרצחו כמאתיים איש, שנטמנו בקבר אחים. מאות נפצעו וכאלף חנויות ובתים נשדדו. הנזק לרכוש נאמד במיליוני דינרים. לאחר שדעכה האש נכנסו הבריטים אל שדה הקטל ומצאו את הקהילה החרבה. וכך כתב המשורר עזרא מורד בפואמה שחיבר בעקבות הפרהוד:

"הַכּוּ! הַכּוּ בַּ"יְהוּד"! הַכּוּ לְלֹא הֶרֶף!
בָּאוּ יְמֵי פַרְהוּד הֶפְקֵר שֹׁד וָהֶרֶג!"
יְהוּדִיָּה כְּשֵׁרָה אוֹי לָהּ לַבּוּשָׁה
גּוֹיִים כִּבּוּ נֵרָהּ וּמַחֲצוּ רֹאשָׁהּ
יֶלֶד קַט נֶאֱנַח בִּקְרִיאַָה נוֹאֶשֶׁת
"הַצִּילוּ!" חִישׁ הָשְׁלַךְ כְּמוֹ חֵץ מִקֶּשֶׁת
כִּתּוֹת כִּתּוֹת יַחְדָיו עַל בְּנֵי עַמֵּנוּ
אָנְסוּ הָרְגוּ גַּם טַף שָׁפְכוּ אֶת דַּמֵנוּ סוֹף סוֹף לַמַּהֲפָּךְ יוֹרֵשׁ עֶצֶר בָּעִיר
דַּמֵּנוּ רַק נִשְׁפָּךְ זָעַק מִכָּל קִיר
הַמֵּתִים קֻבְּרוּ אֱלֶי קֶבֶר אָחִים
וְהַזַּעַם נִנְצַר בִּלְבָבוֹת בּוֹכִים

יְחֶזְקֵאל אָז נִבָּא חֲיִי בְּדָמַיִךְ
כִּי שׁוֹאַת אֵירוֹפָּה לֹא פָּסְחָה עָלַיִךְ!
אַךְ בַּלְבָבוֹת מֵאָז אֵש עַזָּה יוֹקֶדֶת
אָכֵן מַשְּׁהוּ זָז עָרַג לַמּוֹלֶדֶת.

במלאת שבעים שנה לפרהוד פרסם החוקר צבי גבאי מאמר בנושא בעיתון 'הארץ' ובו הגדיר את הפרהוד בשם הערבי "נַכְּבָּה".


עומדים מנגד. חיילים בריטים משקיפים על בגדד

בין ליל הבדולח לנכבה

למרות עוצמתם, לא נטמעו אירועי הפרהוד בתודעה הישראלית וממילא נפקד מקומם בהסברה הישראלית. עולי עיראק הרבו לעסוק בנושא בספרות, בשירה ובמחקר, אך הדיון נותר בגבולות השיח הפנים עדתי.

עובדה זו מהווה כשל תודעתי בכל מובן. השיח הישראלי מרבה לעסוק, ובצדק, בשואת יהודי אירופה על כל המשמעויות הנובעות ממנה אך נמנע מלדון בשואה שפקדה את יהודי ארצות ערב ובכלל זה בעניינים החומריים הקשורים למתן פיצוי על הנפש, הסבל והרכוש העצום.

השואה בארצות ערב איננו שונה משואת אירופה מבחינת עוצמת האזהרה הצפונה בה. היא עצומה ואכזרית לאין ערוך מן המחיר שנאלצו ערביי ארץ ישראל לשלם על תוקפנותם במלחמות שבהן כשלו.

מכל הסיבות שבעולם מחויבת מדינת ישראל להעמיק את תודעת השואה הערבית, להבהיר את היסודות המתקיימים במשטמה למפעל הציוני, ולאזן ולו במעט את שטף ההסתה העכור המתחולל כלפיה בהשראת יורשי הפורעים.

לקריאת המאמר במרשתת לחצו כאן


לצפייה בראיון בערוץ הראשון המוסף עם עודד שחר לחצו כאן

פורסם בתאריך 11 באפר׳ 2016


האירוע טראומטי של יהדות עיראק, שקצת הוסתר מהתודעה ההיסטורית הישראלית, אבל זכה לכינוי "ליל הבדולח של יהדות בבל", ואפילו "הנכבה היהודית". זהו הפרהוד, והוא התרחש לפני 75 שנים בחג שבועות. אז נרצחו כמאתיים יהודים בידי המון מוסת בעיר הבירה בגדאד. שלום לאדי מור, מחבר הספר אלף לילה ויום - פרהוד וציונות בבגדאד
.