title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת במדבר

פרשת במדבר

אנו פותחים השבת את חומש במדבר, כשבמוצאי השבת נציין את יום שחרור ירושלים.

לכאורה, אין ניגוד גדול מזה. ירושלים היא עיר המלוכה, מקום הבניינים והמגדלים, השערים והחומה. כך משוררים עליה בני קורח: 'שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח. גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹקֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ. יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב. אֱלֹקִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב... סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ. שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ...'.

לעומתה, המדבר הוא מקום בו הטבע מופיע בעצמתו ובפראיותו גם יחד, מקום בו אין הדר אנושי, אין תחום וגבול, ואין ארמונות מלוכה.

יחד עם זאת, העיר היכולה להיות מכון לקדושה, עלולה להפוך למקום רע ויצרי, שלא נשגבות בני האדם מופיעה בו, אלא תככים וגאווה. או אז מבקש ירמיהו הנביא להתרחק מהעיר אל המדבר, ולהמיר את הצפיפות הנגועה של בני האדם בשקט ובענווה המאפיינים את המדבר: 'מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים. וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם ה'.

כל המכיר את ירושלים יודע שמיקומה הוא ממש על ספר המדבר. 'מעל פסגת הר הצופים' ניתן לראות בניע קל הן את עיר דוד והר הבית והן את מדבר יהודה הצחיח, בואכה ים המלח.

נראה שמיקומה הגיאוגרפי של ירושלים משקף באופן עמוק את היותה עיר הקודש, מחד, אבל עם מבט אל המדבר, מאידך. ירושלים מהווה מגדלור לעולם כולו, כיצד לייצר מקום של מלוכה ופאר שלא מתמכר לשררה ולאריזות החיצוניות, ומשמר בתוככי המרחב הבנוי את הרוך והחסד, את הפתיחות והאינסופיות. או אז 'יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה'.


שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי