title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - הנשר נפרד מהקן

הנש"ר נפרד מהקן


השבוע הגיעו מפגשי נש"ר אל קו הפרידה. צער הפרידה היה מורגש באוויר.

מצד שני, פרידה היא תמיד פתיחת פתח להתחדשות שינוי וצמיחה. המתח בין שתי הקצוות הללו הורגש היטב בחלל.

המפגש החל בפרסום תוצאות ההצבעה שנערכה במפגש האחרון, באופן- דמוקרטי אישי וחשאי, ואותם שירים שנבחרו הושרו בפי כולם.

קבוצת החברים מבית גיל-עוז וילדי כיתת המורה רויטל והילה מבית החינוך דקלים בחרו ב"ילד של אבא" במקום הראשון, "בת שישים" זכה להיבחר במקום השני ואילו שלושה שירים התחלקו בכבוד של המקום השלישי- "אנשים טובים", "הכל פתוח" ו"לצפון באהבה".

בקבוצה השניה שכללה עוד חברים מבית גיל עוז וילדי כיתת המורה גלי מבית הספר שק"ד נבחרו שירים אחרים... אם כי לא לגמרי אחרים.

במקום הראשון שהתחלק בין שני שירים באופן שווה זכו "ילד של אבא" ו"בת שישים", למקום השני הגיע "הכל פתוח" ואילו במקום השלישי והמכובד נבחר"ההר הירוק תמיד".

יש לציין שמבין שישה-עשר השירים שעמדו לבחירה כל השירים קיבלו לפחות קול אחד, בשתי הקבוצות.

לאחר השירה חולקו השירונים שהגיעו "חם מהתנור" של בית הדפוס וכולם שמחו על קבלתם.

הילדים מצידם הכינו ברכות לחבריהם הוותיקים וכן גם חברי הבית לילדים. הברכות עברו מיד ליד וההתרגשות היתה רבה.



לצפייה בדברי הברכה והפרידה של ילדי דקלים לחצו כאן


לצפייה בדברי הברכה והפרידה של ילדי שק"ד לחצו כאן


"נפרדנו כך....

והבטנו זה בזו
היה עצוב
הלב המה
ונפרדנו בתקווה
...(סמדר שיר)



זו שוב הזדמנות להודות לחגית לירון שמשכה בעול הכנת והנחיית המפגשים ולפיטר פרידמן על הליווי בנגינה מידי שבוע בשבוע, על המאמצים, הגיוון והיצירתיות.



ובקבוצת התנועה, בהנחייתה הכה ייחודית של צמרת פשחור....

מה נאמר ומה נספר, חוויה רציפה של התרגשות, שמחה וקירוב לבבות כפשוטו.

כל מפגש הקבוצתי מול מפגשי היחידים היווה אבן דרך ביצירת קבוצת תנועה וריקוד הפועלת בהרמוניה תוך הכרת הצרכים של כל יחידיה. כל זאת בליווי המסור והחם של אהובה אוזן, אם הבית בגיל-עוז, והמורה קרן נחום, מחנכת הכיתה יחד עם חני הסייעת.

סיכמה את המפגש אחת מחברות הבית:

הפרח שנפתח ופרח

המפגש היום עם הילדים היה לי מרגש.

"הילד שלי" היה מאוד סגור בתחילת השנה, בתחילת המפגשים, ועם הזמן, לאט, לאט נפתח. ממש, ממש לאט.

המפגש האחרון היה מאוד מרגש עבורי. הילד שאיתי נפתח, ולמרות שיש לו קושי במגע פיזי, הוא נפתח וחיבק אותי ונישק אותי, לא פעם אחת, אלא שלוש פעמים ולי...הדמעות עמדו בעיני.

הרגשתי פשוט ולא בהגזמה תהליך של איך פרח צומח, ממש לאט, אבל בהדרגה ולבסוף- איזו פריחה מרגשת ומיוחדת צמחה.

תודה לך צמרת על שנה מיוחדת ועל מה שזכיתי בעזרתך לחוות.

טובה בנדיקט

חברת בית גיל-עוז

שדה-נחום


גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל-עוז