title
title
title
title
title
title
מהעת הזו - על ירושלים העושה כל ישראל חברים...

שלום רב קוראנו היקרים

ביום ראשון הקרוב

נציין את יומה של ירושלים,

49 שנים לאיחודה.

ירושלים אליה התגעגעו אבותינו.

"ירושלים העושה כל ישראל חברים".

גדול משוררי ירושלים - רבי יהודה הלוי

באחד משירי הגעגועים לה כתב

יְפֵה נוֹף – רבי יהודה הלוי

יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב / לָךְ נִכְסְפָה נַפְשִׁי מִפַּאֲתֵי מַעְרָב

הֲמוֹן רַחֲמַי נִכְמָר כִּי אֶזְכְּרָה קֶדֶם / כְּבוֹדֵךְ אֲשֶׁר גָּלָה וְנָוֵךְ אֲשֶׁר חָרָב

וּמִי יִתְּנֵנִי עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, עַד / אֲרַוֶּה בְדִמְעָתִי עֲפָרֵך וְיִתְעָרָב

דְּרַשְׁתִּיךְ, וְאִם מַלְכֵּךְ אֵין בָּךְ וְאִם בִּמְקוֹם / צְרִי גִּלְעֲדֵך - נָחָשׁ שָׂרָף וְגַם עַקְרָב

הֲלֹא אֶת אֲבָנַיִךְ אֲחוֹנֵן וְאֶשָּׁקֵם / וְטַעַם רְגָבַיִךְ לְפִי מִדְּבַשׁ יֶעְרָב

לצפייה בביצועה הייחודי של אתי אנקרי בלחנה לפיוט זה לחצו כאן


וירושלים העושה כל ישראל חברים

חיברה חברים לברית יחודית-

על כך קראו בשורות הבאות:

אתמול בלילה נפתחו השמיים החשוכים של סופו המתקרב של חודש אייר, ואור גדול זרח בלבבות.
מור ויובל, שני אנשים שהחברה מגדירה אותם כבעלי צרכים מיוחדים, אבל יש בהםשכל מדהים, לב ענק, עמדו מתחת לחופה והקימו את ביתם.
מור ויובל לא נישאו כמו כל זוג רגיל, שנפגש, אוהב ומחליט. מור ויובל הם חלק ממיזם של מכון פוירשטין וקרן רודרמן, ששם לעצמו את המשימה הכבירה לטעת בלבבות של האנשים השקופים בחברה שלנו, שיש להם לא רק את הזכות לזוגיות ומשפחתיות, אלא גם את היכולת לכך. עם תמיכה עם הכשרה , עם הכנה, עם ליווי, אבל הפוטנציאל האנושי נמצא שם.
אתמול לקחנו את המושג אותו טבע פרופ' ראובן פוירשטין "פוטנציאל אנושי" ודחפנו אותו קדימה עוד כמה קילומטרים. נכון, יש כבר זוגות עם צרכים מיוחדים שנישאו, גם במכון. אבל מור ויובל הם הראשונים, שחונכו לכך, שהיו חלק מתהליך מקיף של שיקום והכשרה לקראת , תוך כדי ואחרי.
כיו"ר "צהר", וכמתנדב בארגון זכיתי לערוך את חופתם של מאות רבות של זוגות, ב"ה. אבל אתמול חשתי שלא אני ערכתי את החופה. יד נעלמה שמה בפי את הדברים, נטעה בי את הכוחות את האמונה, ואפשרה לי לקבל את האחריות.
אתמול בלילה נפרץ הסכר, וגלגלי המהפכה החלו לנוע. בעזרת ה' אנו נדחוף עוד אלפי זוגות בישראל ובעולם לממש את זכותם הטבעית, לממש את הפוטנציאל הטבוע בהם. לא ננוח ולא נשקוט עד שזו תהיה דרך סלולה לרבים, פשוטה וטבעית כמו לנשום אויר צח. "היינו כחולמים"
...


הרב רפי פוירשטיין


ולקראת יומה של ירושלים עוד חלום שמתחיל להתגשם:

היה לי חלום.
לא ענק. חלומון.
השנה תחילת הרמאדן ויום ירושלים צמודים זה לזה, ויתכן אפילו שיתנגשו. החג שלנו והחג שלהם.
יתכן- כי החגים המוסלמיים צמודים לירח, וביתהדין המוסלמי שמקדש את החודש מודיע על החלטתו ימים ספורים מאד לפני תחילת החג.
אז או שהרמאדן יחל בראשון או בשני. כך או כך תכונת החג וההכנות אליו כנראה מורגשות מאד ברחוב הערבי (ברררר...חודש שלם של צום וסעודות חגיגיות בערבים. רק מהמחשבה על ההתארגנות לכזה דבר אני מתעייפת. אין לי מושג איך הן עושות את זה).

אז היה לי חלום.

חלמתי שלרגל קיומו של חג דתי חשוב וגם צום, יודיעו מארגני מצעד הדגלים, אנשים דתיים שיודעים מהו חג ומהו צום, שהשנה המצעד לא יעבור ברובע המוסלמי על מנת לאפשר לתושביו לחגוג את סיום הצום או להתארגן לקראת תחילתו מבלי להיות סגורים בבתים בעוצר.
חשבתי שזה צעד ראשון בדרך לחלום גדול יותר. שבו אנחנו, האנשים המאמינים ושומרי המצוות, הופכים את המכנה המשותף הדתי שלנו למנוע חיבור והשכנת שלום. ושירושלים, כעיר שהקב"ה, בשמותיו השונים, הוא התושב הכי ותיק ונחשב שלה, היא המרכז של שלום דתי כזה.
חלום פרומני כזה, או אולי מדויק יותר, חלום ברוח ישעיהו או מיכה.

אז ניסיתי.

פניתי לחלק מראשי מצעד הדגלים והצעתי. לא לבטל, רק לשנות מסלול.
התגובות הפתיעו אותי לטובה.
היה ברור שאם יש התנגשות בחגים צריך לשנות. רק שלא היה ברור שיש התנגשות.

היום ראיתי שהחליטו על איזושהי פשרת ביניים.
המארגנים הודיעו לכל המוסדות המשתתפים שבשש וחצי בערב, עם חשכה, יפסיקו לעבור ברובע המוסלמי.
וחוץ מזה ניצלו את ההזדמנות והודיעו וביקשו ודרשו מהמחנכים לקחת אחריות על כך שהצעדה תהיה חגיגה של ירושלים ולא התקפה/שלילה/התגזענות על תושבי העיר הערבים.

בעיני עצם ההחלטה להתחשב בתושבי הרובע המוסלמי (גם אם מעט מידי) היא כשלעצמה שולחת את המסר המרכזי: יש פה עוד אנשים בעיר. הם חלק מהעיר. תושבים בעלי זכויות ומעמד ואי אפשר להתעלם מהם!

אז זה צעד קטן. אבל הוא צעד ראשון. וגם מסע ארוך צריך להתחיל איפשהו.

שנזכה.

מתוך הפייסבוק – תהילה פרידמן

שבת שלום

ויום ירושלים שמח

גדי ליאון

העורך