title
title
title
title
title
title
משב רוח - מתגרשים

מתגרשים....

לפני שנים רבות...כך מתחילות האגדות, כשנתבקשתי לברך זוג ביום שמחת לבו (חתונתו), וכן במסיבות הנישואין של ילדי נהגתי לאחל, ובכל פעם במילים אחרות ובעזרת פסוקים אחרים אושר בחייהם המשותפים, הצלחה בבנין בית בישראל וכל הבונה בית ומשפחה הריהו מוסיף עוד נדבך בבנין המִקְדָש העתידי, דהיינו גאולת העם והארץ.

היום, לדאבוני, אני מתבקשת לשאת דברים לרגל דרכם האחרונה של מכרי...אך לעיתים, לשמחתי נופל בחלקי הכבוד לומר דברים לזוג צעיר ביום נישואיו והנה אין ביכולתי לחזור לנוסח הישן...חלף זאת אני מוצאת עצמי חוזרת ומסבירה (בזהירות, כמובן) כמה ארוכה ומסובכת היא הדרך לאושר בחיי זוג. רבים האתגרים, המכשולים כי שני אנשים כה שונים (הוא זכר היא נקבה) צריכים לפַלֵס דרכם לגַשֵר על הבדלים בתפיסת עולם לעמול ביחד במסירות ובאהבה כדי להצליח במשימה!!

עם כל השתדלותי הפנימית חוזרים ועולים לנגד עיני המשפחות המפורקות...ילדים שחייבים לחלק את חייהם בינו לבינה, בני זוג שבמזל טוב ימצאו תחליף, אך לעיתים ימשיכו חייהם בבית חד-הורי של אבא או של אמא ובכל חופה מחדש מתעוררים החששות...האם יצליחו...האם לא תפנה האהבה עורף לאחד מהם או לשניהם?

אנו חיים בעידן דינאמי. זמנים חדשים, ערכים אחרים. נכונות הפרט להקריב אולי חלק מאושרו האישי למען ילדיו הולכת ופוחתת ואולי זו היא דרך עולם? אולי כך צריך להיות?

אין תשובה בפי. ייתכן ועלינו לבנות בסיס חדש איתן לחיי משפחה. ייתכן כי אין אנו מכינים ומוכנים די לאתגר הקשה הזה...רבים וחכמים ממני עסקו ועוסקים בשאלה אך אותי מלוה הכאב והצער.

אסיים במילות השיר היפה כל-כך של ויסלבה שמיבורסקה: גירושין.