title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים - ל"ג בעומר בקרקוב

ל"ג בעומר בקרקוב

ל"ג בעומר בקרקוב היה חגו של הנוער היהודי הציוני המאורגן ושל הגימנסיה העברית. באותו יום היו צועדים בחוצות קרקוב חברי כל תנועות הנוער הציוניות: "עקיבא", "השומר הדתי", "דרור", בית"ר ו-"השומר הצעיר", לבושים מדי התנועה כשבראשם תלמידי הגימנסיה העברית. בראש התהלוכה העליזה והססגונית צעדה תזמורת הנשיפה של הגימנסיה, תחת שרביטו של מקס רוזנצוויג הגבוה והיפה, ובסופה היה המתופף נמוך-הקומה ישראל רוזנצוייג, שלמד אחרי כן בוורשה, במחלקת הרבנים במכון למדעי היהדות.

מי שלא ראה את התהלוכה הזאת בל"ג בעומר, את הבנים והבנות הבריאים והגאים על דגליהם, לא ראה שמחת יהודים בגולה.

הפולנים שעמדו בצידי הכביש, על יד יהודים ששבעו נחת מבניהם ובנותיהם, הסתכלו בהם בהערצה, ופה ושם היית שומע צעקות עידוד: "קדימה עקיבא" או "קדימה השומר". אך להערצה הגדולה ביותר זכתה התזמורת של הגימנסיה העברית, שהייתה נחשבת לאחת מתזמורות הנשיפה הטובות ביותר בקרקוב.

מקס רוזנצוויג, שהיה מבצע תעלולים אקרובטיים בשרביטו, היה בעיניי הכל כמעט גיבור לאומי. פה ושם היית שומע פולנים, אולי מתוך קנאה ואולי מתוך הערצה, לוחשים: "זה צבא יהודי ממש". הייתי אז גאה מאד כשצעדתי בשורות "השומר הדתי", ואחר כן בשורות תלמידי הגימנסיה העברית, ודווקא הביטויים של הפולנים "צבא יהודי" החמיאו לי מאוד מאוד.

שיאה של תהלוכת ל"ג בעומר היה במגרש "מכבי", שם הגיע המצעד היפה לסוף דרכו. עמדנו שם על משטח הדשא, כל קבוצה על דגלה, כשהתזמורת מנגנת לחנים של שירי לכת עבריים ידועים. כשכולם עמדו בסדר מופתי בשורות על מקומותיהם, הגיע הרב ד"ר יהושע טהון, מנהיגה של יהדות קרקוב וציר לסיים הפולני. ואז נשמעה תרועת החצוצרה של משה (מונייק) אבלס, ברכה לאורח המכובד והנערץ של כולנו, ואחר כן בנו קוויטנר, בקולו הרועם, נתן פקודה: עמוד דום.

ד"ר טהון, נמוך הקומה, בעל הזקן האפור וממושקף, עלה אל הבמה ונשא את נאומו. את המשפטים הראשונים השמיע בעברית, אחרי כן עבר לפולנית. הוא סיפר על משמעותו של החג, על ר' שמעון בר יוחאי, השווה אותנו למכבים ההיסטוריים וסיים את נאומו ב"חזק ואמץ". גם אנחנו ענינו אחריו "חזק ואמץ".

בתום הנאום הניף מקס רוזנצוויג את שרביטו, והתזמורת ניגנה את "התקווה", כשכולנו עומדים דום ושרים עם התזמורת את ההמנון הלאומי. בתום ההמנון נשארנו כולנו עומדים על מקומותינו, עד שהד"ר טהון ירד מהבמה, נכנס יחד עם הד"ר חיים הילפשטיין למכונית, ועזב את מגרש "מכבי" בדרכו לביתו ברחוב יאסנה. עוד היום, כשאני נזכר בחגיגות ל"ג בעומר בקרקוב, אני שומע עדיין את צלילי התזמורת של הגימנסיה העברית ונאומו המזהיר של מנהיגנו, הרב ד"ר יהושע טהון.

ד"ר אריה באומינגר

זכרונות מ"מכבי" קרקוב

ב"משואה" קובץ שנתי לתודעת השואה והגבורה,

כרך י"ז ניסן תשמ"ט-אפריל 1989

יום גדול במסעדה של האחים הירש היה ל"ג בעומר. מכל קצווי גאליציה ואף מחלקי פולין האחרים נהרו יהודים בהמוניהם לקרקוב לפקוד את קברו של הרמ“א, הרב משה איסרליס, מחבר "המפה" על ה"שולחן ערוך", ביום השנה לפטירתו.

הרחובות ממש השחירו מן הקאפוטות והכובעים השחורים. גם אני נתלוויתי לסבא שמואל, יחד עם העניוּ בן דודי, בן אחות אמי הצעירה איטושה, לפקוד את הקבר. המונים צבאו לידו ואי אפשר היה להידחק אליו. נעמדנו ליד קברם של הרוגי קידוש-השם בני קרקוב הקבורים באותו בית-העלמין.

במסעדת האחים הירש חסרו מקומות וידיים עובדות לספק את הדרישה לארוחה חמה.

אליעזר צוריאל

מתוך: ”בהמיר ארץ ובמוט הרים“