title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - "ובחרת בחיים"

"ובחרת בחיים – תיאטרון עדות"

מיצג בימתי מרגש, מרטיט ואף מפעים בו חברו יחדיו ארבעה ניצולי שואה- מרים ויזל, מכפר-רופין, אליהו חביב, מכפר-רופין, לאה ליבנה, מכפר-רופין ומרדכי ריבק, מגשר, מוותיקי עמק המעיינות יחד עם קבוצת נערות ונערים מכתה י' מבית-החינוך "גאון הירדן" להעלות בו את סיפוריהם האישיים מהשואה.

מטרת המיזם- כמיזם ארצי - לתעד את סיפורי הניצולים באמצעות מפגשים בין-דוריים ולאפשר לבני הנוער לשמוע מכלי ראשון ולהנציח את סיפורם במיצג בימתי קהילתי.

המיצג הבימתי היה פרי תהליך ארוך, בו מידי שבוע נפגשו הניצולים יחד עם התלמידים ועיבדו את הספורים לסצנות בימתיות.

המפגשים כמו הכתיבה והבימוי נערכו בידיהן האמונות והרגישות של רחל לוי ותמר בורר וזו הזדמנות להודות להן על כך.

דרך ארוכה עברה הקבוצה. היו בה גם קשיים, גם גילויים וגם גישור על פער הדורות. מתוך העבודה הקשה נוצר החיבור בין התלמידים לניצולים, שבא לידי ביטוי במופע, ביד המונחת על הכתף, בסיוע לקום מהכסא ובהצגת הסיפור עצמו.

במיצג יכולנו לפגוש קטעי עדות ישירים מפי הניצולים עצמם וקטעי משחק על ידי התלמידים, ולעיתים אף בהשתתפות הניצולים עצמם .

המיצג ריגש את כולנו. את הניצולים והנערות והנערים בראש ובראשונה. את חבריהם לבית הספר ואת חבריהם של הוותיקים מבית גיל-עוז. את הוריהם של התלמידים ואת בני משפחותיהם של הניצולים.

ההתרגשות באולם היתה רבה. עצם הרעיון העומד מאחורי המיזם, ובייחוד שמדובר בחברים מוכרים בעמק הפכו את המיזם לחוויה קהילתית מרשימה ומרגשת.

זו ההזדמנות להודות לכל מי שטרחו ועמלו - למנחות, לצוות גיל-עוז, לצוות בית-החינוך גאון הירדן ולכל מי שתרם את המימון והביא את המיזם לכדי מימושו.

ואחרונים חביבים, לקבוצת התלמידים שנרתמה למפעל הנצחה חשוב וייחודי.

אנו רואים בפרויקט תיאטרון עדות עוד נדבך בפעילות הרב דורית, אותה אנו מקימים בשיתוף מערכת החינוך בעמק המעיינות.

יום למחרת העלאת המופע, בפעם השניה, יצאתי לבקר בביתה החם והצנוע של לאה את שלושת החברים בכפר-רופין- לאה מרים ואליהו, הניצולים, אשר סיפוריהם בנוסף לסיפורו של מרדכי הועלו במופע.

פגשתי אותם נינוחים, שלווים, אך עדין "מלאים" בחוויה.

התהליך היה מורכב. הוא היה מלווה בחשיפה אישית רגשית עמוקה, כלשונה של מרים- בחודשים האחרונים חזרתי להיות נערה בת 15 בהונגריה, התקשיתי להירדם בלילות, לא היה לי תיאבון, או כפי שתיאר אליהו- בין הסצנות מאחורי הקלעים התפללתי שלא אשתנק, מה שכמעט וקרה לי מספר פעמים.

העלייה על הבמה כבר במהלך החזרות גייסה את כולנו- כפי שסיפרה לאה- היינו ממוקדים במטרה שלפנינו- העלאת המופע.

והמטרה- שלושתם ביחד אמרו- הצלחנו, אנו מקווים, להעביר את המסר של חשיבות העברת זכרון השואה לדורות הבאים.

והיתה לנו עוד מטרה- הוסיף אליהו- שסיפורו של מרדכי, שלא יכול היה להופיע עקב מצב בריאותו, יעלה בצורה ובאופן הכה מיוחד, כפי שהוא סיפרו.

לאה סיכמה את מפגשנו החם- אני רוצה להוסיף עוד נקודה- נוצרה ביננו חברות חדשה, קשר ישן-חדש עמוק ומיוחד- וכולם הנהנו בהסכמה מלאת משמעות.


תודה לכולכם

ולכל מי שלא היה במופע או רוצה לשוב ולצפות לחצו כאן


גדי ליאון

מומחה שיקומי