title
title
title
title
title
title
בקול טבעי

בקול טבעי

יצירות פרי עטם של משתתפי סדנת הכתיבה היוצרת בהנחיית המשוררת טלי וייס

תלמידיי, בעקבות תרגילי כתיבה והנחיות שאני נותנת לכתיבה בבית, מולידים מתוכם סיפורים ושירים מרגשים על חייהם האישיים בפרט ועל החיים בכלל. לפניכם טעימה מן השירים שנכתבו לאחרונה ע"י ארבעה תלמידים. בהמשך יתפרסמו יצירותיהם של האחרים.

קריאה מהנה!

טלי וייס

אזדרכת - נורית שגיא

13.4.16

בהשראת "חמסין של ניסן" מאת לאה גולדברג

שְׂבֵעַת שנים, קטועת גפיים

אלמונית, שותקת.

בעבר, בגזעה התיישב נקר

נקש ונקש, עד שפרש.

התוכים הירוקים באו אחריו

עטים עליה לעת ערב

בצריחות רמות

ומשקי כנפיים סוערים.

כעת, בהיחבא

בפתאומיות היא מתפרצת

ומפיצה ריחה לכל עבר

ענן ריח מתוק, סמיך ומשכר.

אשכולות פרחיה הצנועים

יהפכו בקרוב לכדורי פרי

המתרסקים אל קירות הבתים השכנים

והעטלפים ימצאו בה את מזונם.

ואני מהלכת, מתבוננת וחשה,

כבכל שנה

על פי חוקי היקום

האביב מתפרץ באחת!

תמיד מפתיע, לא נתפס

ועוד רגע הוא נעלם

והקיץ כבר כאן.

מיש פה חה - שלומית שניר

14.3.2016


במי נחל צלולים, בגומה בין סלעים,

מתגוררת בגיל משפחה.

אימא מיש הדגה, אבא פה בן-זוגה,

ובתם הדגיגה ששמה חה.

חה לומדת ממיש, את גופה להגמיש,

ועם פה מנקה את ביתם.

אבא פה האוהב, את ראשה מלטף,

אימא מיש מדביקה נשיקה.

אז גבעול ההורים, בפיות אוחזים,

משמש הוא כחבל קפיצה.

חה שוחה מעליו, חה שוחה מתחתיו,

בשחייה היא ממש אלופה.

מבצעת פיתול, ואחר כך גלגול,

מיש ופה מפליגים בשבחה.

......................................................................

עת ניצת בוקר צח, ועולה במזרח,

שמש זיו עגולה וטובה,

מיש את חה מעירה, ואותה מכינה

לצאת אל הגן במהרה.

חה לוקחת תרמיל, ושוחה לה בגיל,

אל הגן הסמוך לביתה.

עדינה הגננת, אותה מקבלת,

סנפיר מושיטה לקראתה.

משישה כיוונים, מגיעים עוד דגיגים,

אל הגן נכנסים בשמחה.

ובגן הם לומדים, משחקים ורוקדים,

עדינה עליהם משגיחה.

כך חולף לו הזמן, מסתיימות שעות הגן

שבה חה עם תרמיל לביתה.

........................................................................

בכניסה היא תולה, תרמילה על הוו,

ונכנסת לתוך הגומה.

אך אבוי, מה קרה? אימא מיש חסרה,

היא איננה בתוך הגומה.

נבהלה חה מאוד, והחלה לבכות,

איפה אימא? לאן נעלמה?

אבא בא והסביר: חה בתי, אל תבכי,

אימא מיש נפגעה בזנב.

השכנה הטובה,מטפלת רק בה,

כשתבריא היא תחזור לגומה.

חה עוזרת לפה, לנקות את ביתם,

הגומה חגיגית ויפה.

מי הנחל צלולים, מנביעה הם בוקעים,

פה וחה צוללים עד עומקה.

גבעולי הטיון, ירוקים ודביקים,

ביניהם משחקים בת ואב.

אבל חה עצובה, לאימה מחכה,

שתחלים ותשוב לביתם.

חה לקרקע ירדה, את עיניה עצמה,

היא סופרת לאט עד מאה..

ופתאום לטיפה, הדבקת נשיקה,

אימא שבה בריאה ושלמה.

מזנקת לה חה, סביב אימה היא שוחה,

וגם פה מצטרף לשמחה.

אז גבעול ההורים,בפיות אוחזים,

משמש הוא כחבל קפיצה.

חה שוחה מעליו, חה שוחה מתחתיו,

בשחייה היא ממש אלופה.

מבצעת פיתול, ואחר כך גלגול,

מיש ופה מפליגים בשבחה.

מרגישים הם קרבה, אחריות וחיבה,

בביתם הנאה בגומה.

במי נחל צלולים, בגומה בין סלעים,

מתגוררת בגיל מיש פה חה.

כעץ שתול - משה ברקוביץ'

אני מביט מולי,

ממש כמרחק פסיעה

זורם לו נחל.

גם מחשבותיי

הן כמים זורמים

המרווים את ניצני שיריי.

פניי חרוצים כגזע עץ,

אבני דרך של חיי טמונות בו ומחזקות את בדיו.

אל אף שזקנתי,

ציפורים שוכנות בין ענפיי

ומזמרות שירה.

בניי ונכדיי כשתילים סביב שולחני.

גלית החשופית - כתבה ברכה יואל 14.3.16

חשופית קטנה, חשופית רכה,

הייתה גלית החשופית שעליה יסופר.

בית קטנטן לעצמה חיפשה

ככל חברותיה בנות מינה...

את עורה החשוף השמש צרבה

ובימות החורף קר לה, קר לה...

התקנאה גלית בקונכיית החילזון

ואליו הזדחלה בחיפזון:

"חלזון יקר, חלזון חביב,

התוכל את קונכייתך לי ?"

נדהם החילזון וכמעט התחרפן:

"אז מי במקומה על גופי יגן?!"

נעצבה גלית ואף נעלבה,

ובדרכה המשיכה עד שפגשה בצב:

"צב יקר, צב חביב,

התוכל את שריונך לי להביא?"

השתומם הצב, הצטחק והתרברב:

"שריוני היפה אינו לי רק בית,

שומר הוא עלי ביום ובליל!

מפני חיות טרף מגן הוא עלי

חזק הוא מאוד ומניס את אויביי!"





נעצבה עוד יותר גלית על ליבה

ובמימיו הקרירים של הים הטביעה את יגונה...

תחושה שלא הכירה את גופה עטפה...

עד שלפתע, את הארגמנית שם פגשה:

"ארגמנית יקרה, ארגמנית חביבה,

התוכלי לי להביא את קונכייתך ההדורה?"

הסמיקה והאדימה הארגמנית היפה

ובכעס גדול לגלית כך ענתה:

"לא אוכל, לא אוכל, אלליי, אלליי!

כיצד ללא קונכייתי אמלא את תפקידיי?

לייצר את צבע התכלת והארגמן

המפאר את מלבושי המלך והמלכה!

התיישבה גלית על סלע והתייפחה...

שמעה פייה קסומה את בכייה החלש:

"מה לך חשופית קטנה ורכה?

למה על הסלע תבכי לך כל כך?"

"אין לי בית ולא קונכייה

שעלי תגן בימי קור ושרב!"

חמלה עליה הפייה היפה

ועם שרביט הקסמים קלות בה נגעה...

לפתע בצבעים עזים גופה התכסה

אדום, כחול, ירוק, זהב!

שימשו לה הצבעים כהסוואה,

ומטורפים משונים כהרתעה!

ושוב עם שרביט הקסמים הפייה בה נגעה...

וגלית חשה כי לה איבר נוקשה ומוזר בבטנה...

"מה זה? מה זה? פייה חביבה?"

"זו קונכייתך-ביתך גלית קטנטנה

לא חשת שבהיוולדך איתך כבר נוצרה?"

הארה גדולה לגלית זו הייתה,

יש לה בית! והוא בתוכה!

שונה מהארגמנית, החילזון והצב!

חופשייה היא לנוע ללא משא על הגב,

וצבעיה היפים משמשים לה כהגנה!

גלית החשופית כעת בלטה ביופייה,

והרגישה מוגנת ומרוצה!

מילות תודה הרעיפה על הפייה הטובה

והזדחלה בין הפרחים מחויכת ושמחה!


כתיבת סיפור לילדים - חוג כתיבה יוצרת בהנחיית טלי וייס