title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת אמור

פרשת אמור

פרשת אמור מתארת בהרחבה את החגים והמועדים, ומספרת על ייחודו של כל אחד ואחד מהם.

בין החגים מופיע החג המוכר לנו כ'ראש השנה': בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ.

לא כאן המקום (וגם לא הזמן...) להאריך על אודות התרועה בראש השנה, אך בעקבות יום הזיכרון לחיילי צה"ל שעברנו השבוע, נתמקד במשמעותו של ראש השנה כ'יום הזיכרון' (כפי שהוא מופיע בחומש במדבר).

מהו הזיכרון? ומה הקשר שלו לראש השנה?

רבנו בחיי מחבר את הדין של ראש השנה לזיכרון:

ומה שהוא יום הדין נרמז במלת "זכרון" כי הוא לשון נופל על הדין (ככתוב: "מזכרת עון")...

נמצא שהכתוב באר ברמז כי היום הזה יום הדין.

הזיכרון מייצר את הדין. היזכרות איננה רק סקירה נוסטלגית של מה שהיה ואיננו, אלא היא שבה ומציבה את העבר בתוככי ההווה, ומפגש ממשי זה מייצר דין ועמידה מלאת יראה של האדם מול עצמו, מול מעשיו ומול אלוקיו.

בלשונו של הרש"ר הירש, הרי 'סקירת החיים שחיינו עד כה' היא מהותו של הזיכרון. ממילא, יום זיכרון זה, שהוא גם יום הדין, ראוי לו להיות ראש השנה:

יום זה הוא ראש השנה לחיינו הארציים;

ובמסגרת מחזור החגים הרי הוא יום מבחן: ביום זה נתבונן בכל הווייתנו הארצית;

נבדוק, היאך קיימנו בה את התפקיד היהודי הנצחי שהוטל עלינו באחד בניסן...

מהרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון, שמעתי פעם דברים ברוח זו כביאור לחיבור של יום הזיכרון ויום העצמאות (מבלי להיכנס למורכבות החיבור הזה, ולטעמים ומשמעויות נוספות ששלובים בו).

לדבריו, יום הזיכרון לחיילי צה"ל מלמד על יום העצמאות כ'יום הדין' וכ'ראש השנה' של מדינת ישראל. אנו עומדים מדי שנה, ושואלים את עצמנו – נוכח זיכרון הנופלים ונוכח השנה שחלפה – האם נהיה ראויים לשנה הבאה? האם נצא זכאים בדין? ומה עלינו לעשות כדי להיטיב את דרכינו ואת מצבנו?

חיבור זה של יום הזיכרון-יום העצמאות-שבת אמור (ו'שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה') קורא לנו להיזכר בעצמנו, לסקור את חיינו (ובפרט בהיבטים הלאומיים שלהם), לתקן ולהתחדש, לשנה טובה ניכתב ונחתם...

שבת שלום ויום עצמאות שמח, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי