title
title
title
title
title
title
משתפים - על יום הזיכרון לשואה ולגבורה

יום מיוחד

הרצאות יום השואה תשע"ו בגיל עוז

גדושי חוויות מטקסי זיכרון השואה במשקים ובתקשורת, התכנסנו כמה עשרות איש בכיתה הגדולה להאזין לשתי הרצאות מעניינות בנושא השואה מפי שתי מרצות מעולות אשר הביאו לנו את הנושא הפעם מהיבט שונה, מהפן ההיסטורי-ארכיטקטוני והמוזיקלי.

אסיה לשם באמצעות מצגת יפהפייה דנה בהתפתחות תנועת התיקונים בדת היהודית בגרמניה ממנדלסון במאה ה-18 ובהשפעתה על אדריכלות בתי הכנסת של התקופה.

יהדות גרמניה הייתה ראש החץ במאבק לאמנציפציה ששאפה לגשר על הפער בין התרבות היהודית הגלותית לבין תרבות ההשכלה המערבית. עצוב להיווכח כיצד הפריחה הזו התרסקה במאה ה-20 עם עליית הנאציזם לשלטון. אסיה המחישה לנו זאת ע"י תמונות של בתי הכנסת המפוארים דאז מול תמונות שריפתם בליל הבדולח, כשמנגינה מרגשת מתנגנת ברקע התמונות המתחלפות...

סמדר כרמי גיברמן פתחה את הרצאתה המוזיקלית בשירת ונגינת "אלי, אלי" בפסנתר ובליווי נגינת חליל של נירית פרג. משך תקופה ארוכה אחרי השואה נטען שבלתי אפשרי לכתוב מוזיקה שתוכל לתאר את סבל השואה. לעומת זאת, בגטו טרזינשטט נכתבה מוזיקה, הוקמו תזמורות ומקהלות, נערכו ערבי שירה, קונצרטים והעלו אופרות. המוזיקה החזיקה אותם בחיים ובכך רצו לשמור על צלם אנוש...

הושמעה לנו חלק מהיצירה "הניצול מגטו וורשה" מ-1947 שנכתבה ע"י שנברג. למרות שלא חווה את השואה על בשרו, שנברג כתב את היצירה כאילו הוא עצמו ניצול שואה. היצירה מבוצעת בסגנון מוזיקה שהוא המציא הנקראת "דיבור שירה", שילוב דרמטי של דיבור ומוזיקה. צלילי היצירה היו לעיתים צורמים ובסופה היה שילוב מרגש של שירת "שמע ישראל" בעברית ע"י מקהלת גברים...היצירה המיוחדת הושמעה לנו גם באנגלית ביוטיוב.

יש לציין את מיומנותה של המרצה בדילוג בין המדיות המוזיקליות השונות: פסנתר, הפעלת קלטות אודיו, דיסקים ויוטיוב! (באחרון עם תמיכה קלה של רויטל).

יצירה נוספת "האש וההרים" עם קונוטציה של "עקדת יצחק". מקהלת ילדים שרה על צליל אחד טקסט מצמרר: "מה יעשה העולם עם כל כך הרבה נעליים ריקות... מה יעשה ה' עם כל כך הרבה רגליים קטנות..."

יצירתו של נועם שריף "מחייה המתים" עם הלחן של "חדר קטן צר וחמים..." מסתיימת בנפילת צליל ובום! והיא מסמלת את קטיעת החיים בעיצומם...

מאת פנדרצקי שמענו את "אושוויץ אורטוריה", מוזיקה קשה במקצב מאיים בטענה שאי אפשר לכתוב מוזיקה בסולמות נעימים אחרי אסון השואה...

"סימפוניית שירי היגון" נכתבה ע"י הנרי גורצקי ב-1976 והיה להיט באנגליה. שרה אותו זמרת ביוטיוב בתוך שרידי מחנה ריכוז והתזמורת ניגנה בתוך אחד הביתנים הגדולים...

הזמרת שרה משפט מכתובת שנמצאה חרוטה על קיר במחנה "זקופאני" ע"י נערה שנשלחה לתאי הגזים: "אמא אל תבכי, מלכת השמיים תגן עלי תמיד..."

בחלק הישראלי בסיום שרנו כולנו את "שיר הפרטיזנים", "אשרי הגפרור", "תחת זיו כוכבי שמיים" ושוב את "אלי, אלי".

תודה למרצות ולצוות המארגן על בוקר מרגש וחוויתי בנושא כאוב, בזווית כה אחרת ומעניינת!

שלא נדע מצרות ונדע לשמור על הארץ שלנו בשלום ובשלווה!

ברכה יואל

שדה-נחום

גלריית תמונות