title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים - גאבור ארדש

"בכל זאת אינני נפרד", פרויקט חדש ויוצא דופן לזמר טל סונדק

שיריו של נער בן 13 שנרצח בשואה מתעוררים לחיים

שירי נער יהודי מבודפשט

מילים- גאבור ארדש

תרגום לעברית- דני נוימן

לחנים, שירה- טל סונדק, עיבוד והפקה מוזיקלית- קורין אלאל

לקראת יום השואה יוצאים אל תחנות הרדיו שני שירים חדשים ומרגשים במיוחד: "החיים" ו"בכל זאת אינני נפרד" איתם יופיע טל סונדק ביום רביעי הקרוב בעצרת מרכזית ליום השואה והגבורה, ברעננה, בליווי תזמורת סימפונט רעננה בניצוחו של דודי זבה וביום חמישי בעצרת המרכזית לנוער ביד ושם.

שירים אלו הינם חלק מתוך אלבומו החדש של סונדק "בכל זאת אינני נפרד" שייצא לקראת החגים.

השיר- "החיים"- בהשתתפות מריאן מילר, בת דודתו של הנער גאבור, (אימו של אדיר מילר) המקריינת בהונגרית.

"התשוקה לענן כחול הופכת, הניצב ברקיע האפור, האכזבה את התשוקה מפוררת והיא נעלמת באור"....

השיר- "בכל זאת אינני נפרד", שיר שנבחר לעצרת הנוער המרכזית ביד ושם.

"הן אם ידפדפו הבאים אחרי בין דפי,

מן השורות תפזז נשמתי.

חי אני בשירי,

ובזה העפר נשמתי לא תנוח לעד.

עת צעירים בדפי ספרי יביטו-

בכל זאת אינני נפרד..." (7 בינואר 1944)

טל סונדק, אמן יוצר מוכר ומוערך שאף זכה לייצג את ישראל בתחרות הארוויזיון בשנת 2001, פנה ל"יד ושם" וביקש שישלחו לו חומרים ביניהם יוכל למצוא את מבוקשו, יצירת מופת שיוכל להלחין ולבצע. מ"יד ושם" המליצו לו על "בכל זאת אינני נפרד"- ספרו של גאבור אֵרדֵש, נער יהודי שנספה בשואה בהונגריה כשהיה אך בן 13.

טל לקח לידיו את הספר, פתח אותו וקרא את הטקסטים המצמררים והבוגרים ונבונים כל כך, שנכתבו בידי פילוסוף-משורר בן 13 במקום מסתורו בקיטון חנוק שבחנות סגורה. הוא התחבר אליהם באופן מיידי, ניגש אל הפסנתר והחל להלחין את שיריו של גאבור. באופן פלאי, מילותיו של הנער-המשורר שחי בהונגריה של מלחמת העולם השנייה וסונדק המלחין-מבצע, שחי במדינת היהודים הריבונית עשרות שנים אחריו, הפכו לאחד.

מספר טל: "המחשבות על החיים של גאבור, בדיוק בגיל שבו אני עמדתי לאבד את חיי והתעסקתי במהות החיים, הכתיבה תוך כדי תקופת השואה, כאשר סבתי איבדה את כל משפחתה בשואה, יום השואה לפני כשנתיים, היום בו אחותי נפרדה מהעולם. החיבור לכאב, לאובדן, לשאלות על החיים, העבודה מול נוער מצד אחד וגם מפגש עם אוכלוסיית הגיל השלישי. מכלול דברים אלו הביאו אותי להתיישב ליד הפסנתר ולהלחין 9 שירים מתוך הספר על מנת לרגש את קהל המאזינים ולמלא את משאלתו של גאבור".

בימים אלו נרקם שיתוף פעולה בין סונדק ל"יד ושם", שהוציאו לאור את הספר "בכל זאת אינני נפרד" כדי שהחומרים המוסיקליים, השירים והסיפור שמאחוריהם יגיעו לכלל בתי הספר בישראל ויהפכו לפעילויות חינוכיות על ילדים בתקופת השואה.

מתוך הספר:

"אני מרגיש עמוק בלבי שבחיים האלה לא נהיה יותר מאושרים", התייפח גאבור (גאביקה) אֵרדֵש במיטתו. אמו ארז'בט (ארז'יקֶה), סבא אלק נובל וסבתא ליצה ניצבו ליד מיטתו ולא עלה בידם לנחמו. המיטה עמדה בחנות סגורה שזה שישה חודשים הייתה למקום המסתור של סבתא, סבא, ארז'בט וגאביקה מאימת הנאצים ועוזריהם ההונגרים. ארבעה קירות צפופים ואף לא חלון אחד, רק כניסה סודית שדרכה הביאו להם מציליהם מזון ושתייה.

גאבור בן השלוש-עשרה, ילד יפה תואר, גבוה לגילו, הרגיש שהוא נחנק, שהקירות סוגרים עליו, שהוא חייב לצאת לרחוב, לנשום אוויר צח. למחרת, 31 בדצמבר 1944, ימים מעטים לפני שחרור בודפשט, לא עמד עוד בסבלו ונמלט החוצה, הישר לזרועותיהם של בריוני צלב החץ, ששוטטו ברחובות בודפשט וחיפשו יהודים.
אמו ההמומה, ארז'בט, שניסתה לעצור בעדו, נתפסה אף היא. לנער ולאמו לא היה כל סיכוי לשרוד מחוץ למחבוא. הם נשלחו למִפקדת צלב החץ בפֶרֶנץ קורוט, ומשם אל מותם בירי על גדות הדנובה.
במותו הניח אחריו גאבור יותר משלושים שירים שכתב בשפת אמו. הוא היה בן יחיד. בגיל שש איבד את אביו האהוב והנערץ, עו"ד ידוע ואמיד בבודפשט. לאחר מותו של האב (מזן אלים של סרטן הדם) הפך לילד מופנם והחל לכתוב שירים. כמה מהם הקדיש לאב, שהשפעת מותו הפתאומי על נפשו הרכה, עולה מבין שורות השירים. הוא הרבה לעסוק בשיריו במשמעות החיים והמוות, בחיי נצח ובגלגול נשמות. בשיריו ניכרת גם התעניינות בנושאים חברתיים. על-אף גילו הצעיר, נתן דעתו בשיריו גם להיבט הצורני. את השירים הקדיש לאמו האהובה.

הסב והסבתא שניצלו, פרסמו את שיריו של נכדם האהוב לאחר המלחמה והקדישו את הספר לבית היתומים היהודי בבודפשט. בשנת 1957 עלו הסב בן ה-92 והסבתא בת ה-84 לארץ עם משפחתם. לנגד עיניהם עמדה המטרה: לפרסם את שיריו של נכדם בעברית. אך כעבור שנתיים הלכו לעולמם מבלי שהתגשמה משאלתם.

קישורים לשמיעת השירים-


בכל זאת אינני נפרד- לחצו כאן



לצפייה בכתבה ששודרה אתמול בערוץ 2 אודות הסיפור לחצו כאן


ולמילות שני השירים

החיים

סרט החיים על מסך אפור,
לאִיטו סובב הוא סובב,
על המסך זוהרים, נעלמים וְנופלים
האנשים ביגון וּבִּכְאב.

בספרה של האם מה נכתב?
נפוליאון המוכר או כל אדם מתוכנו,
באותה האדרת שניהם כך יופיעו
על פני האדמה לעינינו.

התשוקה, לענן כחול הופכת,
הניצב ברקיע האפור,
האכזבה את התשוקה מפוררת,
והיא נעלמת באור.

סרט החיים על מסך אפור,
לאִטו סובב הוא סובב,
על המסך זוהרים, נעלמים וְנופלים
האנשים ביגון וּבִּכְאב.

הן אחת היא, כל הרוחש וַחי,
כסערת גשם של תוּגה ויגון,
מכסה בשחור התמיד
את זה משחק התיאטרון.

התשוקה, לענן כחול הופכת,
הניצב ברקיע האפור,
האכזבה את התשוקה מפוררת,
והיא נעלמת באור.

בכל זאת אינני נפרד

עוד רגע ודף ספרי פה נסגר,
וספר חיים אחרים ייפתח,
שלהבות אחרות בו יוצתו,
ותשוקות אחרות תלהטנה.

מקנא אני בבא אחרי,
בו רגשות אחרים פועמים,
מישהו אחר הוא הגיבור הראשי,
ומיתרים אחרים רוטטים.
אפרד כך...

אך קרן תקווה בי זוהרת עדיין,
זורחת כקשת בוהקת באור.
בכל זאת לא לנצח אעלם מן העין,
אם אמות גם אני ולא אחזור.
אפרד כך...

אם ידפדפו הבאים אחרי בין דפי,
מן השורות תפזז נשמתי,
חי אני בשיריי, בשירי
בזה העפר נשמתי לא תנוח לעד.
כשצעירים בדפי ספרי יביטו-
בכל זאת אינני נפרד...

בכל זאת אינני נפרד....