title
title
title
title
title
title
משתפים - מיקי סמסון

שכנות יוצאת דופן

הדיירים שגרו בבניין הקטן בן שלוש הקומות בשכונת נווה שאנן שבחיפה, היו מיודדים מאד.
כשהיה חסר סוכר או לחם, לא הססו לדפוק בדלת של השכנים ולבקש והאימהות עזרו אחת לשנייה בשמחה.
אלה היו זמנים של פעם.
לאחר כמה שנים, עזבו השכנים מהקומה הראשונה ובמקומם הגיעה משפחה חדשה.
אמא, אבא ובת בשנות העשרים. בניגוד לשכנים הקודמים, המשפחה החדשה נהגה להסתגר בינה לבין עצמה.
הם לא יצרו קשרים עם השכנים . אנשים סגורים.
באחד הימים החליק אב המשפחה באמבטיה, שבר עצם במפרק הירך ואושפז בבית החולים.
יוסי, השכן מקומה שניה החליט ללכת לבקרו .
האב שמח לראותו והשניים החלו לשוחח. תוך כדי שיחה אמר יוסי משפט באידיש.
התעניין האב מאיפה יוסי יודע אידיש?
"אני מפולין" ענה יוסי.
"איך אתה מפולין אם שם המשפחה שלך הוא טל-אור?"
"אני נולדתי למשפחת ליכטנטל (ליכט-פירושו אור) אולם בארץ שינינו את השם לטל-אור " ענה יוסי.

בשנייה ששמע האיש את השם ליכטנטל החוויר, התרגש, התחיל לבכות, לא ידע מה לעשות עם עצמו.
נרעש עד עמקי נשמתו מילמל ליוסי המופתע "אנחנו בני דודים" ועיניו דומעות "אנחנו משפחה".

האיש סיפר ליוסי את סיפורו.
האיש נולד וחי בפולין. כשהגיע לגיל עשרים החליט לעזוב את פולין, ללמוד עריכת דין ולחפש את מזלו בעולם הגדול.
דודו, שהיה איש אמיד מאד נתן לו את ברכתו.
גם נתן לו סכום כסף נכבד כדי שיוכל להתחיל את דרכו.
האיש נסע לרודזיה של אז – זימבבואה של היום – למד עריכת דין והתבסס כלכלית.
במשך השנים הקים לו חווה חקלאית גדולה ממנה התפרנס.
כשהתחילו מהומות על רקע גזעני, סגר את עסקיו, לקח את משפחתו ועלו לארץ.
"הדוד שלי –זה אבא שלך, שלמה ליכטנטל – כל מה שיש ליזה בזכות אביך.." מלמל האיש בדמעות.

הוריו של יוסי נספו בשואה. יוסי שבגיל חמש היה כשפרצה המלחמה, מחק את השנים מחייו.
כששאלו אותו נכדיו על עברו נהג לומר "נולדתי בפולין ושם חייתי עד גיל 5. כשהייתי בן 12 עליתי לארץ ישראל".
שנים לא דיבר על השנים המסויטות שעבר ופתאום מולו בן משפחה.

עכשיו תגידו לי אתם,
מה הסיכויים של אדם שאיבד את כל משפחתו בשואה,
נשאר בליאףקרוב משפחה, נסע לרודזיה והקים משפחה,
עלה לארץ ישראל,
הגיע דווקא לשכונת נווה שאנן בחיפה,
גר בבניין כמה שנים,
ואז, לגלותבאקראישהבן דוד שלך,
שאביו נתןלוכסף לפני שנים להתחיל את החיים,
הוא השכן שלך מהקומה השנייה?
כל מילה בסיפור – אמת לאמיתה. לעיתים, המציאות עולה על כל דימיון.

באותו היום נקשר גורלן של שתי המשפחות (ולא בשל המעמולים במילוי תמרים.)

יוסי, השכן שהלך לבקר את האיש, הוא אבא של בעלי. בעלי נקרא בשמו לזכר סבו, שנספה בשואה.
יוסי נשוי כבר מעל לחמישים שנה לגלילה חמותי.
גלילה, ששורשי משפחתה נטועים בארצנו היא בשלנית בחסד עליון.