title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים- הגדה היתולית מגטו קראקוב

הגדה היתולית שנכתבה בגטו קרקוב

שלום רב,

בין ערב חג הפסח, שבו אנו קוראים בהגדה, לבין יום הזיכרון לשואה מפרידים רק 11 ימים. והמרחק בין מה שדקלמנו אתמול לבין מה שדקלמו וחשו משפחותינו לפני 73 שנה - עצום.

הגדה "היתולית" מגטו קרקוב כפי ששוחזרה, אחרי המלחמה, על ידי נתן גרוס ויוסף באו. ההגדה נכתבה באוקטובר 1942 ומתארת את החיים בגטו. ההגדה נמצאת בארכיון יד ושם, תיק 03/465.

הסדר וההרכב
חיפוש אחר לחם וקמח.
שלוש מצות מטיט ונסורת המסמלות את שלוש השכבות של העם: היודנרט, משטרת הגטו וההמון האפור של היהודים.
קידוש.
רחיצת ידיהם של הנשיא ונציגי היודנרט.
כרפס, כלומר קולורבי, פרי של אחר הצהרים.
תה-אול עם לימון-אול וסכרין-אול.
לחם עשוי מטיט ונסורת הנקרא "המצלצל".
ים של דמעות, עשבים מרים, ביצים רקובות וכו'.

הא לחמא עניא
הנה הלחם של כרטיסי החלוקה, שאכלו אבותינו בגטו. מי שרעב שייכנס ויטעם, ויאבד את תיאבונו.
מי שנזקק שיילך לשכן, שיש לו מכרים שוטרים והוא מביא הרבה סחורות לגטו.
השנה עדיין עבדים – בשנה הבאה נהיה בני חורין.
השנה בגטו – בשנה הבאה בעולם הבא.

מה נשתנה
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
שבכל הלילות אנו אוכלים עוגות, לחמניות ועוגת פרג, הלילה הזה אנו אוכלים את "המצלצל".
שבכל הלילות אנו אוכלים, אגסים, תפוחים ושאר פירות, ובימי סדר אלה אנו אוכלים קולורבי – פירות של אחרי הצהרים.
שבכל הלילות אנו אוכלים ארוחת ערב, כל אחד בדירתו. והלילה הזה אנו אוכלים במרתף.
שבכל הלילות אנו שוכבים איש איש במיטתו, מכוסים בשמיכה ולמראשותיו כרית רכה, הלילה הזה אנו ישנים בלי שמיכה, שלושה במיטה.

עבדים היינו
עבדים היינו להיטל בגטו והוציאנו משם איש משטרת הגטו ביד חזקה ובאגרוף מאיים, והושיבנו בקרון. ואילו לא הוציאנו, היינו גם כך נספים, וילדינו ונכדינו כלל לא היו נולדים.

משה ברבי יהושע
מספרים על רבי יהושע, רבי אלעזר, רבי עקיבא ורבי טרפון, אשר ישבו כל כך הרבה זמן באי-נוחיות סגורים בבונקר, שותקים בעקשנות ומתפללים בשקט, עד שהגיעו תלמידיהם מבני ברק ואמרו: רבותי, האקציה כבר נגמרה.

ארבעה בנים
חכם, מה הוא אומר? איך יוצאים מהמצב הזה? על כך ענה לו: אלוהים נתן לך שכל וכסף, כדי שתצטייד בניירות אריים.
הרשע מה הוא אומר? בשביל מה כל זאת? ממילא לא נשרוד את המלחמה. ואז תענה לו: אתה שוב מקרקר, עורב מגעיל שכמוך? וזרוק אותו החוצה לכל הרוחות.
התם מה הוא אומר? אולי בכל זאת לא יגרשו אותנו. על זאת ענה לו: אלוהים שומר על מי ששומר על עצמו.
ואת מי שאינו יודע עדיין לשאול, עטוף אותו בשמיכה חמה כדי שלא יקפא בקרון והבא אותו ל"כיכר ההסכמה" לטרנספורט.

עשר המכות
גטו; עבדות; משטרת הגטו; יודנרט; ס.ס.; "אנדצי" [פולנים לאומנים אנטישמיים]; לחם לפי כרטיסי מזון; האוקראינים; כולם החוצה [קריאה של אנשי הס.ס.]; שמחה שפירא [מפקד המשטרה היהודית בגטו].

רבי שמיל היל בנזוק חיבר את האותיות הראשונות לקיצור שקל לזכור: צ ר ו ת ג ד ו ל ו ת [האותיות הראשונות בפולנית מתחברות למילים "גרויסע צורעס" – צרות גדולות באידיש].

דיינו
אילו באו הגרמנים ולא התעמרו בנו, דיינו.
אילו התעמרו בנו ולא היו שולחים אותנו לעבודות כפיה, דיינו.
אילו היו שולחים אותנו לעבודות כפייה ולא היו עושים עלינו מצוד, דיינו.
אילו היו עושים עלינו מצוד ולא היו סוגרים אותנו בגטו, דיינו.
אילו היו סוגרים אותנו בגטו ולא היו מקימים את משטרת הגטו, דיינו.
אילו היו מקימים את משטרת הגטו ולא מגרשים אותנו, דיינו.
אילו היו מגרשים אותנו ולא עושים מאיתנו סבון, דיינו, דיינו, דיינו, הוי דיינו.

רבן גמליאל
רבן גמליאל היה אומר: מי שלא מספר בפסח על שלושת הדברים הבאים, לא מילא את חובתו: שה לעולה, "מצלצל", עשבים מרים.
שה לעולה: לזכר מה נקבע? לזכר כך שהלכנו כמו שיות לטבח לטרנספורט, כאשר לא אחד היה נמלט מגורל זה אילו הלך ליערות.
"מצלצל" עשבים מרים שאנו אוכלים, לזכר מה נקבעו? לזכר כך, כי עשבים אלה מתוקים לעומת הגורל המר של סבך וסבתך בגטו.

אחד מי יודע
(רק חלק מהחרוזים שוחזרו)
אחד – שמחה שפירא, אדון החיים והמוות שלנו.
שניים – שערי הגטו.
שלוש – האותיות העקרוניות –
R (התחמשות) W (ורמכט) Z (אזרחים).
ארבע – אפשרויות טובות יותר מגירוש: לירות בעצמך, להטביע את עצמך, להרעיל את עצמך, לתלות את עצמך.
בשבע – נועלים את שערי הגטו.
תשע – שעת העוצר.
עשרה ימי עבודה בשבוע.


===========================================================================