title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - הקשר שבין מצורע לשבת הגדול

פרשת מצורע – שבת "הגדול"

פרשתנו מתארת את תהליך הטהרה של המצורע מטומאתו. חז"ל ראו את הנגעים הבאים על האדם כקשורים להתנהגותו, ובמדרשים שונים כרכו חטאים שונים ומגוונים להופעתה של הצרעת.

בין השאר, זיהו חכמים את הצרעת עם גסות הרוח, ולמדו זאת מצרעתו של המלך עוזיהו, עליו נאמר 'וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית, וַיִּמְעַל בַּה' אֱלוֹהָיו...'.

גבהות הלב וגסות הרוח מביאות את האדם לגאווה ולתפיסת עצמו כגדול בעיני עצמו. הצרעת מזכירה לאדם את חולשתו ומקומו הנכון, ואף רכיבי הטהרה – 'עֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב' נדרשו על ידי חכמים כקשורים לגאוותו, שהרי 'הארז הזה אין עץ גבוה ממנו, ולפי שהגביה את עצמו כארז, באתה עליו את הצרעת... אין באילנות נמוך כאזוב, לפי שהשפיל עצמו, לפיכך מתרפא על ידי אזוב'.

שיעור זה בענווה מתחבר לדבריו הנפלאים של הרי"מ מגור, (שלפני כשבועיים מלאו 150 שנים לפטירתו) על שמה של שבת זו – 'שבת הגדול'.

לדבריו את סמיכות המילים 'שבת הגדול' יש לדרוש כתיאור פעולת השבתת הגדלות:

כי משבית גיאות וגדלות אחר שמבלעדי מלכות ה' יתברך

והוא השבתת חמץ...

ומבאר נכדו, ה'שפת אמת':

כי שבת מעלה כל דבר לשורשו ומנוחתו.

וגיאות מקומו רק לה' מלך גאות לבש

ולכך השבת מסייע לאדם שלא להתגאות.

...כי כל זמן שנמצא הרגשת עצמו בכל מעשה קטן וגדול

...הרי מסיר עול מלכותו יתברך.

כאן נפגשת 'שבת הגדול' עם טהרת המצורע. גאות הלב הנובעת מ'הרגשת עצמו' איננה שקרית. פעמים רבות, כעוזיהו המלך, אנו מלאים חוזקות, פועלים בעולם וזוכים להצלחות. אין בכך פסול, כמובן, אך השאלה היא האם חוזקה זו מביאה את רוחנו להיות גסה, את ליבנו להיות גבוה. האם אנו מתחילים להרגיש את עצמנו מלאים ומלכים, ושוכחים 'אֶת ה'... כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל'.

דווקא בערב חג הפסח, בזמן שאנו מושכים ולוקחים לנו מצוות ומעשים טובים, נשתדל לעבור ב'שבת הגדול', בהשבתת הגדלות המדומה, בהשבת הגאווה אל ה', במעבר מדימוי הארז לענוות האזוב, בחיבור לשורש ולמנוחה.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי