title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים - חג יציאת מצרים


חג יציאת מצרים – פסח אצלנו בבית – מרים הראל

אחד הזיכרונות החזקים של ימי ילדותי המאושרת הוא חג הפסח בבית , בלודז. למרות כל הטרחה של לגדל 7 ילדים , עם סבא , הגר אתנו ועוזרת קבועה – הדאגה לפרנסה- מצאו הורי את הזמן המרבי כדי לחגוג את חג יציאת מצרים כהלכתו והכול למען הדור הצעיר, למען להעביר לדור הצעיר את עיקרי המסורת , מדורי דורות.

הכול התחיל מהאווירה הנהדרת בבית הספר, עם חלוקת תעודות השליש ותחילת החופש. אנו עוזבים את כותלי בית הספר ופולשים, בחבורה עליזה אל האביב ברחובות.

גרנו בסביבה יהודית – רבע מיליון יהודים – כבר אז, יומיים לפני ליל הסדר מלאים הרחובות ביהודים הסוחבים חבילות מצות...שמא יחסר...בבית אני מוצאת בית הפוך...הרהיטים מוזזים ממקומותיהם, העוזרת ואחותי רחל עוסקות בניקוי הגדול. עלי להישאר בחצר, לא להפריע.

אנו, הילדים משוחררים מכול עבודה.. הכול נופל על כתפי המבוגרים. רק בשבת הגדול , לפני ליל הסדר אני עסוקה מאד. כל המצעים, מכל המיטות, מוצאים החוצה לאוורור והחלפת המצעים שלא יישאר בהם העמילן ,שהוא חמץ. אני מצווה לשבת על המרפסת , שהיא בחצי קומה תחתנו ולשמור שלא ייגנב דבר. אני יושבת שם שעות ארוכות וקוראת ספר. לפעמים אני נרדמת , אבל שאון הרחוב הסואן ,מחזיר אותי לעמוד על המשמר. אמי תמיד סולחת לי והתפקיד נשאר שלי.

האחיות הגדולות ממני חייבות לעזור לאחות הבכירה ,רחל..כמובן שיש לבוא לארוחה והיא מוגשת לא בחדר האוכל אלא , במטבח על גבי שולחן עץ. החדרים כבר "כשר לפסח". אחותי רחל מזרזת אותנו. אין זמן ,לאכול ..גומרים מהר ואיציק , אחי הקטן ואני יורדים לחצר. שם כבר התאספה חבורה של מגורשי בית. משחקים בחמש אבנים ואיציק תמיד מנצח אותי. גם בלילה לא ישנים במיטות כרגיל... איציק צורף למיטת הורים ואני ישנה בחדרה של העוזרת. כול המצעים כבר מוכנים , מכובסים ומגוהצים ומסודרים בערימות על השולחן הגדול שכבר נוצץ בניקיונו. לנו,לילדים הכניסה לשם אסורה.

הכול שונה ומרגש. ביום האחרון לפני ליל הסדר , אמא מצטרפת להכנות במטבח. העוזרת לא מבשלת, היא ערלית ואצלנו הכול כשר....

לפנות ערב , אחר הרחצה , אמא מראה לנו את שמחות החג. כולנו מקבלים בגדים חדשים , שנלבש בערב. אני מקבלת את השמלה החדשה ואפילי סרטים חדשים לצמותי.

בבית כבר שולטים ריחות מאכלי החג. ואז כולנו מצווים לשכב לישון. לישון...בערב חג גדול וצריכים להיות ערים. מי יכול לישון ? אני כל כך נרגשת. ליד מיטתי על הכסא כל הבגדים החדשים ! מהבית מסולקים כבר כול פירורי החמץ. אבא התהלך אמש עם נוצה ונר בידו עושה את "בדיקת חמץ" לפני שהרהיטים מוחזרים למקומם.

מאחורי החלונות יורד הערב. אבא ואחי ישראל כבר בבית הכנסת. אמא ורחל מעירות אותנו. אפשר ללבוש את כול הבגדים החדשים. העיניים נוצצות משמחה. ההתרגשות מגיעה לשיאה.עוד מעט יגיעו הגברים מבית הכנסת והכול יתחיל. בחדר הגדול , השולחן ארוך- ארוך.

בראש השולחן עומדת ספה מכוסה בסדין לבן ועליה כריות רבות , זהו כס המלכות של אבא. יש גם חלוק לבן. שום פרט לא נשכח. הנרות כבר דולקים, ההגדות, המוכתמות ביין של השנים שעברו, מונחות ליד כל אחד וגם כוסיות ליין.

ישנה צלחת גדולה ועליה כל שנחוץ והיא מכוסה במפית רקומה ...איציק ואני ממש רועדים מרוב התרגשות עליונה, רצים למדרגות כדי לבשר את בואם של אבא וישראל מבית הכנסת. והם באים. חג שמח ! חג שמח !

כולנו יושבים מסביב השולחן הארוך מרגישים את גודל הרגע..אבא מביא אתו שני אורחים , יהודים מבית הכנסת שאין להם משפחה בעיר.

אבא לובש את החלוק הלבן...קודם הוא בודק את הצלחת הגדולה: זרוע , ביצה, חרוסת, כרפס, מרור...אבא זורק מבט תודה לאימא.

ואנו שומעים את קולו הערב : "הא לחמא עניא, די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים...כול דיכפין ייתי...כול דיצריך ...

כעת מגיע תורו של איציק. לומר את ה ' מה נשתנה ' יש לו קול צלול לאחי הקטן. הוא בודק את הכיפה על ראשו ודוהר על פני כל ארבע הקושיות. ילד חכם הוא איציק. כולו נוצץ בניקיונו, אפילו סריטות המשחקים שלו בחצר, אינן נראות. אימא מביטה עליו באהבה גדולה. זה הבנימיניק שלנו....הוא שואל את הקושיות וזורק מבט על אבא. הוא חייב לדעת איפה יניח אבא את האפיקומן. הערב עובר בדייקנות כמו הסדרים הקודמים וגם מגיעה תורה של הארוחה המיוחדת...הקניידלאך רוקדים בתוך מרק הזהב....ומכול החלונות של הרחוב מגיעים קולות עליזים של יהודים חוגגים.

אני מודה שכמעט אף פעם לא החזקתי מעמד עד הסוף. מרגישה ידיים המרימים אותי ושמים על הספה בפינת החדר . גם איציק נשכב לידי. אבל מעירים אותנו איפה האפיקומן?. איציק מתעורר ורץ לפינתו ומביא את האוצר, האפיקומן, כאילו הוא סוחב את לוחות הברית בהר סיני.

אני נזכרת בליל סדר מיוחד, שנפל על ליל שבת ואז קרה משהו מיוחד, לא רגיל:

כולנו עומדים על רגלנו ואבא קורא: שפוך חמתך על....אחותי רוזה נשלחת לפתוח את הדלת לבואו של אליהו הנביא. היא פותחת ו...מתעלפת. בדלת עומד שומר הבית הערל, סטניסלב...הוא בא כרגיל בליל שבת , לקבל את החלה ולכבות את החשמל בבית...הוא אינו חייב לדעת שזה ליל סדר פסח...הכול עובר לשמחה גדולה. אבא רוקד סביב לשולחן וכולנו רוקדים אתו. לעולם לא אשכח את הריקוד הזה...

למחרת אנו יורדים לחצר להראות לחברים את הבגדים החדשים. לא לכולם יש בגדים חדשים. היום אני מתביישת על ההתנשאות .. לי יש הכול..

מתחיל משחק באגוזים. איציק כמובן קולע טוב ואוסף המון אגוזים עגולים לכיסיו. כול השבוע עובר בשמחה, מאכלים שונים ו..אין לימודים ואין בעיות... יש ביקורי קרובים. הלחיים שלי בוערות מצביטות של הדודות. אבא שוב יושב בראש השולחן ועליו כל טוב...אני משגיחה במבטי אהבה של אבי השולח לאמא...אשת חיל מי ימצא.

בשנה הבא בירושלים....

לא לכולם. זה היה..נשארו הזיכרונות והגעגועים לבית ההוא.

היום, רק אני, מרים, נותרתי לספר...

=============================================================================================================================



המסע נקרא מסע הקבוץ הדתי, מפני שאנשי הקבוץ הדתי נותנים לו חסות ומסייעים בהפצת התכנית, אבל הוא פתוח לכל מי שמעוניין, ולתושבי עמק המעיינות בפרט!

תכנון מפורט ייעשה לאחר שנקבל מכל המשתתפים את בקשותיהם לביקורים במקומות הקשורים למשפחתם.


נילי בן-ארי

טירת-צבי