title
title
title
title
title
title
משב רוח - המשך משבוע שעבר "לפריחת הבוהיניה ותלמידי חכמים"

המשך לפריחת הבוהיניה ותלמידי חכמים – משבוע שעבר....

מי שעבורו לומר מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה, מהווה הפסק ממשנתו, כלומר אינו רואה בכך חלק ממשנתו ומתורתו זה ממש עבודה זרה ולכן מתחייב בנפשו.

לעומתו המהלך בדרך ולומד ותוך כדי לימודו, כחלק מלימודו ומהכרתו האמונית אומר: "מה נאה אילן זה שברא הקב"ה", הרי אמירה זו מהווה רכיב אינטגרלי במשנתו.

החיבור שבין לימוד התורה, הפנמת ערכיה ומצוותיה, לבין חיי העולם המצריכים את האדם למיצוי צרכיו החומריים- אכילה, שתייה, רבייה ואף צרכיו האסטטיים-תרבותיים היא האופן המלא של תורה ועבודה, תורה עם דרך ארץ.

על כן- לו המשנה היתה נכתבת בעמק המעיינות היה צריך התנא לכתוב אולי כך:

"המהלך בשביל המעיינות, ולומד תורה מפי ריש לקיש האומר:: גן עדן, אמר ריש לקיש, אם בארץ ישראל הוא – בית שאן פתחו..." (עירובין יט). על דרך מליצה זו כתב אחר כך בעל "כפתור ופרח" רבי אֶשְׁתוֹרִי הַפַּרְחִי בהקדמתו: "בית שאן למנשה... ארץ חמדה

מבורכה...כגן השם תוציא צמחה, ולגן עדן פתחה".

ותוך כדי כך רואה את עצי התמר פורחים, יקבל ראייה לתורתו.


ובאם יהווה זה הפסק ממשנתו לומר: "מה נאה אילן זה, מה נאה ניר זה, אזי הרי זה כאילו מתחייב בנפשו", מתחייב ממש.


גדי ליאון

כתגובה לדברי אבישג