title
title
title
title
title
title
התנדבות מכל הלב - באתי לתת ויצאתי מקבלת...

באתי לתת ויצאתי מקבלת

המפגש הראשוני שלי עם המטפלים היה מלא חששות מצידי וגם מצידם. גם אני וגם הם לא ידענו למה לצפות. היה לי ברור שחשוב שהם ילמדו עברית ושאני רוצה לעבוד איתם ולהביא אותם לרמת דיבור טובה יותר, אבל לא ידעתי מה הם יודעים, איך הם מרגישים ומה דעתם על קורס מעין זה. עמדתי בפגישה הראשונה מול עיניים סקרניות, של נשים ומעט גברים מהפיליפינים, מהודו, ומנפאל, כשבאוויר מורגשת תחושה של זהירות וחשש. לא ידעתי באיזו שפה להתחיל לדבר. תוך זמן קצר הסתבר לי שכולם מדברים אנגלית טובה, ומצאתי את עצמי מלמדת בחצי אנגלית וחצי עברית.

מהר מאד האווירה נעשתה נינוחה, זורמת ואפילו מחויכת. כל יום ראשון כשאני מגיעה לגיל עוז ופוגשת את האנשים, עוד לפני הכניסה לחדר, אני רואה את הפנים המחייכות והעיניים המאירות ויודעת שהם שמחים לקראתי ולקראת השיעור. הם מגיעים לחדר הלימוד עם אנרגיה טובה , ומשתפים פעולה באופן מוחלט. ככל שעובר זמן אני מגלה שהם מכירי טובה וגם מוקירי טובה. שתי נשים אמרו לי שהן מאד רוצות להתקדם בעברית, ושהן מאושרות לבוא וללמוד. מישהי כתבה לי בפייסבוק, כתגובה על תמונה שצולמה בזמן השיעור: כֶּיף כֶּיף כֶּיף.

ההבדלים הבין-אישיים של הלומדים הן ברמת העברית וידע קודם, והן ברמה הקוגניטיבית מקשים על הלמידה וההתקדמות, ולכן יש צורך לחזור שוב ושוב על אותן מילים ותבניות.

מפתיעה אותי כל פעם מחדש הביישנות של אלה שהעברית עדיין קשה להם, והם לא לגמרי מבינים מה שאמרתי או הסברתי. הם מתביישים לשאול או לבקש הסבר נוסף. הם לא יאמרו אף פעם "לא הבנתי" "מה אמרת?" "רגע, לא הספקתי לכתוב?" עצם התרבות שבה הם גדלו משפיעה על היחס שלהם למורה וללימודים. הם מאוד מאופקים ולכן יש צורך לעודד אותם להעיז לעצור אותי ולומר שהם מבקשים הסבר חוזר. הם כותבים את המילים באנגלית או בשפתם בתעתיק (כתיבת מילה עברית במערכת אותיות שונה, נפאלית או הודית או פיליפינית) והדבר לא קל להם. אך הם מתאמצים מאד ואכפת להם להבין. הם בעיקר שואלים על מילים שהם נדרשים להם ביום יום בעבודתם.

העבודה מאתגרת ומעניינת, מלמדת ומלאת סיפוק. אני נוכחת לדעת שאנחנו לא ממש מבינים את הלך רוחם. כאשר אני מבקשת מהם לספר על עצמם בעברית , רובם מעדיפים לספר על מקום העבודה שלהם פה ועל המטופלים שלהם ולא על חייהם. למי שיש ילדים בארץ המוצא, מספר שהוא מאד מתגעגע אליהם. אבל מצד שני, הם שמחים לספר על המולדת באופן כללי.

חלק מהחוויות המשותפות שלי ושלהם היה בהכנות לפורים. הם היו מאושרים לצייר מסכות, ללמוד שירים, ולהכין ליצנים. הם לא רצו לסיים את השיעור והיה עלי לזרז אותם לצאת. כאשר ניסיתי לשחק איתם בינגו עם מילים שלמדנו, גיליתי שהסדר והארגון טבועים בהם והם כולם כותבים את המילים באותו סדר, כך שהבינגו יצא לכולם ביחד.

עד עכשיו עבדנו על פעלים בתבניות חוזרות, וכל זה נעשה בתעתיק. אך לאחר בירור עמם , הבנתי שהם מעוניינים ללמוד את הא' ב' למרות שחלקם חושש מכך. ולכן אתחיל בפעם הבאה לעבוד על הכרת הא' ב'.

היום לאחר מספר שבועות של עבודה, אני מוצאת את עצמי חושבת על אנשים אלה הרבה, מתכננת איך לגוון את השיעור שיהיה מהנה . אני מאד אוהבת את הפגישה עם האנשים ואני לומדת מכל אחד מהם משהו חדש.


דבורהלה קורתי

כפר-רופין