title
title
title
title
title
title
חברים כותבים על הקורסים שלהם

מדור חדש בו נשמע כל פעם על המתרחש בקורסים השונים

בבית גיל עוז ב"מעיינות הדעת".

והפעם:

פילטיס עם רוז

זו השנה השלישית שאני משתתפת בחוג פילטיס, אצל רוז מזור.

פתאום אני חושבת: וואו, איך היא ידעה לבחור שם משפחה כה מתאים לייעודה! ובאמת כך אני מרגישה: רוז מביאה לי – ואני מניחה שלעוד רבים אחרים עמם היא עובדת – מזור.

נכון, לפעמים אין זה קל. התרגילים קשים (במיוחד כשאתם חדשים בקורס), הקצב מהיר ומשכו של התרגיל, כך נדמה, לא נגמר. ועכשיו לאחר שסוף סוף סיימנו אותו, צריך לעשות את אותו הדבר גם ברגל השנייה... או ביד השנייה או לצד השני. "חביביי", היא אומרת לנו "יש סימטריה בגוף שלנו. אתם רוצים להישאר עקומים?"

והנה, הפלא ופלא, לאחר מאמץ, באה ההרפיה, ובתוך שנייה – שכחת מהכול! או בלשונה של רוז: "אתם רואים? היה כלא היה!"

השיעור נגמר ונותרים עם הרגשה נפלאה: התאמצת ויכולת והפעלת את גופך ואיבריך. לכל אחד מהם הקדשת תשומת לב (גם לכאלה ששכחת בכלל מקיומם!) איבר אחד מתחת, אחר כיווצת, שרירי הבטן הרפויים התחזקו, השרירים האלכסוניים התארכו, שיווי המשקל השתפר, איברי הפנים התהפכו והזרימו דם ללחיים (וואלה, לא צריך מילוי לפנים...אפילו הקמטים לא כשהיו) וההרפיה בסוף מתוקה שבעתיים.

רוז למדה במכללת רידמן אנטומיה ופיזיולוגיה. למדה יוגה, פילטיס והתעמלות עצם, והיא משלבת בתרגיליה היצירתיים את כל מה שלמדה (ועוד לומדת). מבחינה מקצועית – אין ספק שהיא שופרא דשופרא, אך אני חושבת שלא פחות חשוב הוא הצד הפסיכולוגי, ולצד ה"מה" אנו עושים בשיעוריה, יש גם את ה"איך" היא עושה זאת.

ובכן, וזה החשוב: רוז היא מאוד אנושית, מאוד קשובה אל כל אחד ואחד. מתייחסת אלינו בכבוד, מעודדת אותנו כשאנו מתקשים, או מבקשת להרפות ולא להגזים אם כואב, חלילה.

רוז עוסקת בפילטיס כבר שבע שנים. באים לשיעוריה תלמידים החל מגיל 20-25 עד זִקְנָה מופלגת, יש לה קבוצות רבות בעמק של נשים וגברים, צעירים וזקנים, בגיל עוז, בקיבוצים ובבתי אבות. לכל קבוצה היא מתאימה את התרגילים.

כששאלתי אותה: למה את עובדת כה קשה ומה זה נותן לך, ענתה: "טוב לי כשאני מיטיבה עם איכות החיים של בני האדם. כשאומרים לי: בזכות השיעורים שלך עברו לי הכאבים, או שבזכות התרגילים לכיווץ הסוגרים – אני כבר יכולה להתאפק – אני הולכת לישון עם חיוך!"

לא מזמן אמרו לה שהשתלטה על העמק. היא השיבה בשמחה: "נהפוך הוא: העמק השתלט עלי"



יעל ידידיה

חמדיה