title
title
title
title
title
title
משב רוח - פריחת הבוהיניה ותלמידי חכמים

פריחת הבוהיניה ותלמידי חכמים


ביציאתי מביתי ועדיין לא זרחה השמש (שעון קיץ!!) מכה בנחירי בשמה של הבוהיניה הפורחת. בעוד שעתיים יצטרף לבושם הנפלא הזה ריחות ההדרים הפורחים עתה המלוא עוזם. ראש-חודש ניסן דופק על פתחנו והאוויר מלא ניחוחות עזים של אביב. אני מנסה לזהות את הפריחות השונות על פי שגריריהם המבשמים את האוויר.

אין עוד עונה כזו, ואין עוד כעמק שלנו המגיש לנו את האביב בשלל צבעים עזים ושולח אחריהם שובל אדיר של בשמים.

אך קרובים לליבי עצי הבוהיניה אשר הכרותי אותם גברה בבואי לגור כאן בעמק בית שאן. תפרחתם מניצה בימי הפורים, מגיעה לשיאה בימי ניסן ומשירה את צבעיה ועליה הורודים סגולים לבנים עם בוא יום הזיכרון ערב חג העצמאות וכך היא מבטאה את זרימתו הבלתי פוסקת של הזמן הרווי שמחות, זיכרונות, עצב ושוב שמחה.

ובכל פעם מחדש אני זוכרת את דברי החכמים"...הַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְּׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, מַה נָאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ"...

האומנם? הכיצד? הרי אלו טביעת אצבעותיו של בורא עולם וכיצד נתעלם?

מן הסתם היו סיבות להם לומר אמירה כה חריפה. הימים ימי גזירות השמד, שלטון רומי העריצה הגוזר על הפסקת לימוד התורה. הרומאים הבינו כי נשמת העם היהודי גנוזה באותיות תורתם. המשימה הלאומית היתה ללמוד, ללמוד, לשנות, לשנן ולזכור. לימוד הכרוך בסכנת נפשות לעיתים. היה עלינו לסגור עולם של טבע, יופי, תרבות, הנאות החיים ולהסתגר בדלת אמותיה של תורה.

ההלכה עצמה מעירה את תשומת לבנו ליופיו של עולם ולהכרת טובה על יופי זה וקבעה דרך חיים שיש בה עיניים פקוחות וחושים דרוכים לטבע המתחדש.

הרואה אילנות בעת פריחת ניצנים בחודש ניסן יברך פעם אחת בשנה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות נאים, להנות בהם בני אדם."

יש הנאה ברורה מכל שלל צבעי העולם. זה מול אמרת חז"ל המצוטטת לעיל, וכך יש להכיר בצבעוניותה של ההלכה והאמונה. העולם אינו שחור – לבן.


אבישג