title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים - מה אירע בוורשה בפורים 1888?

מה אירע בוורשה בפורים 1888 ?


סיפורו של אירוע טרגי שקרה בבית הכנסת טולמצקה בוורשה, בפורים, בשנת 1888.

מתוך קריאת מספר עיתונים יומיים בעברית שהופיעו בפולין באותה תקופה, בתוכם "הצפירה", "היום" ועיתונים נוספים שדיווחו ב"זמן אמת" על האירוע שהסעיר את יהודי ורשה.

מי שקורא את הדיווחים בעין בוחנת, ושם לב גם לנאמר "בין השורות", מקבל תמונה מרתקת המשקפת את החברה היהודית בוורשה בשלהי המאה התשע עשרה. סיפור האירוע העולה מתוך דפי העיתונים חושף בפנינו אנשים שנרתמו לעזור לאחרים בעת צרה, הראויים לצל"ש. וגם תופעות מכוערות של פושעים יהודיים שניצלו את המצוקה כדי לגנוב ולבזוז נפגעים חסרי ישע.
אני מביא כאן סיכום קצר ומתומצת שערכתי לסיפור המעשה ומצרף 2 קטעי עיתונים. האחד, מ"היום" והשני, מ"הצפירה".

המבקשים לקרוא עיתונים נוספים בנושא או כתבות נוספות יכולים לעשות זאת באמצעות חיפוש באתר האינטרנט "עיתונות יהודית היסטורית" שכתובתו מצורפת בהמשך.

אסון כבד בזמן קריאת המגילה

בבית הכנסת טולמצקה בוורשה, פורים 1888

במוצאי שבת, ערב פורים, בשנת 1888, כ- 10 שנים לאחר שנחנך בוורשה בית הכנסת הגדול ברחוב טלומצקה, שכונה "בית הכנסת לנאורים", אשר נחשב בית הכנסת השני בגודלו באירופה, הגיעו 4000 יהודים מכל שכבות העם לקריאת המגילה.
בית הכנסת שנבנה בידי האליטה הכלכלית-מסחרית היהודית של ורשה, ותוכנן על ידי האדריכל האיטלקי המפורסם מרקוני, היה מבנה מפואר בעל אקוזטיקה מיוחדת והוצב בו עוגב גדול ומרשים. בנוסף לתפילות התקיימו במקום גם קונצרטים של מיטב החזנים.


יהדות ורשה העשירה הגיעה לבית הכנסת בחגים ובמועדים לתפילה אך גם כדי להפגין נוכחות, במה שנחשב כאירוע חברתי-תרבותי מכובד של המעמד הגבוה. ברוב ימות השנה והחגים, סידורי הכניסה והתקנות שנקבעו (למשל: דרישות הלבוש המוקפדות, המחיר היקר לרכישת מקום ישיבה) גרמו לכך ש"פשוטי העם" לא יכלו להיכנס לבית הכנסת ונאלצו להצטופף מחוץ לשערי הכניסה.
הדבר גרם לכעס רב בקהילה היהודית ועורר מחאה ציבורית שבאה לידי ביטוי בעיתונים היהודיים בוורשה. לנוכח הביקורת הקשה החליט הועד המנהל של בית הכנסת טלומצקה לאפשר כמה פעמים בשנה "כניסה חופשית". בימים שנקבעו נפתחו שערי בית כנסת לציבור הרחב ללא כל מגבלה.

ערב פורים – קריאת מגילת אסתר, היה אחד מימי ה"כניסה החופשית" האלו והמון רב של "עמך" בית ישראל מורשה ומהסביבה הגיע לבית הכנסת וביקש להיכנס. הדוחק והצפיפות היו קשים. הסדרנים שקיבלו הנחייה מהנהלת בית הכנסת לאפשר למקסימום אנשים להיכנס לא סגרו את השערים גם לאחר שבית הכנסת היה כבר מלא לחלוטין. הלחץ על השערים היה רב ועוד ועוד אנשים נלחצו ונדחקו פנימה....

אדם שנדחף ומעד ליד אחד השערים צעק משהו, למישהו נדמה היה שהוא שומע את המילה "אש" "בעירה" ותוך דקות עברה מפה לפה השמועה שיש שריפה בבית הכנסת. הצעקות התגברו ונוצרה מהומה גדולה ופניקה. החזן גריצהאלנדער ניסה להרגיע את הציבור, גם המטיף הד"ר ציקלאו הצטרף אליו אך לשווא. הגברים באולם נרגעו אבל בעזרת הנשים, בקומה העליונה, גברה הפאניקה והחלה מנוסה כללית אל עבר המדרגות היורדות. במהומה שנוצרה במדרגות נדרסו נשים רבות.

מספר גברים שלקחו יוזמה, בניהם כמה רופאים, נחלצו לעזרת הנשים, ניסו לעשות קצת סדר בבלגן, חילצו את הפצועות מתחת רגלי ההמון, הגישו עזרה ראשונה והצליחו להחיות פצועות קשה. העיתונים מציינים את האדונים: פיק, ניסענזאהן, אירויקאוובסקי, את הרופאים: מאירסאהן, נוראנאווסקי, וואלף, ווערטינשטיין, סינעכוובסקי ויודט, ואת החובשים: בלושטין, גרוינשטיין, נורסקי ורייזוואססער.


בסופו של דבר, אחרי שהמהומה חלפה התברר גודל הזוועה. באסון נהרגו 6 נשים בתוכן ילדה בת 12 , נערה בת 17 ואישה בהריון. 20 נשים נוספות נפצעו. לאחר האירוע התפרסמו בעיתונים סיפורים על נשים שניצלו כאשר קפצו מהחלונות וילדות קטנות שניצלו כשהתחבאו מתחת לספסלים.

במקביל לסיפורים על המצילים, נשמעו סיפורים מכוערים. התברר כי במהלך המהומה גנבים כייסו אנשים, תלשו מנשים עגילים ושרשראות, גנבו מהפצועות תכשיטים ואפילו הפשיטו אותן מבגדים יקרים.

לאחר האסון הוקמה ועדת חקירה שבדקה את הסיבות לאסון וכיצד ניתן למנוע בעתיד מקרים דומים. הועדה מצאה כי תכנון הבניין כולל דרכי המילוט (החלונות השערים והמדרגות ) היו תקינים. הועדה המליצה שהנהלת בית הכנסת תקבע את המספר המכסימלי של האנשים שהבניין יכול להכיל בביטחון, בעיקר בעזרת הנשים ותדאג לסגור את הדלתות בית הכנסת לאחר שהמכסה תתמלא. הועדה הציעה שהנהלת בית הכנסת תדאג להציב סדרנים (אנשים חזקים וסמכותיים) ביציע הנשים, שיוכלו בעת מהומה להרגיע את הציבור לשלוט במצב ולעשות סדר.




ישראל קרצנר



מנהל פורום מדריכי פולין