title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - על נאמנות ושקיפות

פרשת פקודי

בפתיחת הפרשה מתארת התורה בפירוט ובדקדוק את סכומי הזהב, הכסף והנחושת שנאספו למשכן ואת מה שנעשה בהם.

המדרש שם את ליבו למילים 'אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה', ותאר תיאור מפליא של ההתרחשות שקדמה לדו"ח הכספי הפותח את הפרשה:

...משנגמרה מלאכת המשכן, אמר להם בואו ואני עושה לפניכם חשבון...

ולמה עשה עמהם חשבון?

(והרי) הקדוש ברוך הוא יתברך שמו מאמינו שנאמר (במדבר יב) 'עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא'?

ולמה אמר להם משה בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם?

אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחוריו, שנאמר (שמות לג) 'והיה כבוא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה והביטו אחרי משה'

ומה היו אומרים?

...אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר?

כששמע משה כך אמר להם משה: חייכם נגמר המשכן אתן לכם חשבון

אמר להם בואו ונעשה חשבון, הוי ואלה פקודי המשכן.

תיאורו של המדרש מזמין מחשבה כפולה.

ראשית, יש בו קביעת קוד התנהגות מחמיר ומעורר התפעלות על ידי משה רבנו, קוד התנהגות של פרנסי ציבור, גבאי צדקה, מנהלים, וכל העוסקים בכספים באשר הם.

גם האדם הנאמן ביותר בעולם, מי שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו בעצמו – 'בכל ביתי נאמן הוא', גם הוא צריך לתת דין וחשבון, ולפרט מה נעשה עם כל אחד מהשקלים שנאספו.

שקיפות מעין זו עומדת בבסיס ההדרכה של שלמה המלך לבנו 'וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם'.

חשוב לא להיות נאמן רק על הקב"ה, אלא גם על הציבור, ולמצוא חן ושכל טוב בעיני זה וגם זה.

מזווית הפוכה ומשלימה, המדרש מעורר את מבטם של ליצני ישראל. אלו 'מדברים מאחוריו של משה'. ליצנים אלו, בעלי הלשון המושחזת, עטופי הציניות המתבוננים מבעד לעין הרעה, עומדים ומתבוננים במשה, כשמבטם אינו על פניו – על מי שהוא באמת, אלא רק ביקורת ומרמור.

נשים לב, אין הם מעבירים ביקורת ישירה. אין בידם עדות או חשד מבוסס. הם רק מעוררים את השאלה, מפריחים שמועה, מתסיסים ומעכירים. 'אדם ששלט על מלאכת המשכן, אין אתה מצפה שיהיה עשיר'?

לצד המחויבות של המנהיג והעוסק בכספים להיות נקי, שקוף ולמצוא חן בעיני האדם, גם על הציבור מוטלת חובה משלו. לפרגן, להיות זהיר בלשונו, להימנע מלשון הרע או מהנחות יסוד לא מבוססות, לא להיות מליצני ישראל.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי