title
title
title
title
title
title
משתפים - שלומית שניר - סיפור ושיר

שבה לשחות - שלומית שניר - 19.2.2016

השחייה נעימה לי. אני מותחת את כפות רגליי בפלקס ומהדקת את כפות ידיי בתנועת חץ. אחר כך פותחת את זרועותיי בשחיית חזה חזקה ומתקדמת במי הסחנה העמוקים. חורף 2016, בוקר צלול ושקט בגן השלושה, רק חבטות ידיהם ורגליהם של השוחים כמוני באפיק הנחל נשמעות. מגיל חמש אני שוחה ומרבה בכך, אך בשנים האחרונות נאלצתי לחדול, כי כפות רגליי לא נענו לי.

בדצמבר 2007 התחלתי ללמד שעורים פרטניים בטבריה. היה חורף קר מאוד, שעות ערב, עליתי ברכבי לעיר, מגלה ששכחו להשאיר לי תנור בחדר ההוראה שניתן לי. בקור הרב ששרר בחדר, חשתי שמחלה זוחלת לתוכי: הרגשתי כפור עז, שלא מן העולם הזה, זוחל מגבי לרגליי ופושט בגופי. חליתי בשפעת קשה. לאחר כשבוע החום ירד. נכנסתי להתקלח ולחפוף ראש: מתחת לדוש החלו רגליי לרעוד ולפרכס. סיימתי להתקלח בחטף, מתיישבת בבהלה על מכסה השירותים וגוררת את עצמי למיטה. לאחר כעשרים דקות פסק הרעד ויכולתי להתהלך בביתי. במשך שבועות אחר כך ,שב הרעד, תוקף גם את כפות ידיי שנחלשו.באותה תקופה התעלפתי ופגעתי בדלת השירותים. בני ששמע את החבטה הוציא אותי משם. התקשיתי בעמידה ממושכת ובהליכה. בעיקר נחלש צד ימיןשלי.

גרנו בקומה שנייה. כשירדתי להשקות את הגינה, פסעתי במאמץ מברז המים בחזרה הביתה. הבטתי בשמץ קנאה אל שכניי ששוחחו בשלווה בסמוך, בלא שידעו על מצבי, וחשבתי: כמה עובדות ומחשבות מחזיק אדם בחובו ואין לזולתו ידע עליהן. האם מישהו מהם חש שאני בקושי מצליחה ללכת, ומבין איך אני מרגישה? ואם יידעו איך יגיבו? חלפו שבועיים. הרופא שלנו סבר שהשפעת נסוגה והציע לי לחזור לשגרת העבודה שבוודאי תסייע להחלמתי. בצייתנות חזרתי לעבודתי בטבריה. בתום ההוראה, נהגתי בערב בדרכי לחמדיה. בצמח החלה רגלי לרעוד על הדוושה. נאלצתי לעצור בצד, כל כמה ק"מ, ולהמתין שהרעד ייחלש, וכך הגעתי הביתה. חדלתי לנהוג ונסעתי לעבודתי באוטובוס, מתקשה לרדת ולעלות אליו.

באותו זמן, הגעתי ללמד סיפורי עם בבית-אבות בעמק הירדן ששם נהגתי להרצות. מנהלת הבית, אחות במקצועה, שהבחינה שאני מתקשה בהליכתי, התענינה מה קרה לי. סיפרתי לה. היא הרצינה באחת ופרטה לי מספר מחלות שתסמיניהן כשלי, והודיעה לי: "את צריכה לאשפז את עצמי בבי"ח מיידית, כדי לזהות מהי המחלה". היא נהגה כמלאך ואמרה שתעמוד עמי בקשר כל יומיים לוודא שאני מטופלת, וכך עשתה.

בעידודה, פניתי לאחות המרפאה הטובה שלנו. היא שוחחה עם הרופא, ותגובתו הייתה מהירה: נשלחתי לבדיקות מקיפות, חלקן מכאיבות, בבית-חולים שבמהלכן אושפזתי לשבוע. עתה, בבי"ח, כבר לא הייתי מבוהלת. החלטתי להיות ממוקדת וניסיתי להתחזק. קראתי לכל רגל בשם ודיברתי אליהן. הרגשתי את גופי והתחברתי אליו. בסוף, נשללה כל מחלה למעט חולשת שפעת. עם הזמן הרגליים התחזקו, אך אצבעותיהן בקושי תפקדו. היום אני יודעת שהייתי בסכנה גדולה, ושהגוף סימן לי שאני הולכת בנתיבי-חיים שאינם מתאימים לי.

בקיץ 2015 קיבלתי תזכורת לכך שחיי עדיין אינם במקומם הנכון. החולשה בגפיים חזרה: היו לי התכווצויות ביד ימין כשהרביתי בכתיבה. כשנכנסתי לשחות בבריכה, הרגשתי פרכוס חזק ברגליים. יצאתי מהבריכה במאמץ והתיישבתי על הספסל. הרעד נחלש, ונגררתי הביתה. מועד סוף עונת הרחצה דחק בי, וניסיתי לשחות שוב ושוב אך ללא הצלחה. המחשבה שאיני ריבון לגופי הכאיבה לי ויצרה בי סוף-סוף את השינוי המיוחל: חלה התפתחות בתפישת עולמי ובחיי המקצועיים. לפתע נמצאה לי בקיבוץ שכן, פיזיותרפיסטית שמומחית גם בהידרותרפיה. היא עזרה לי כמלאך. אמונתה בי והמקצועיות שלה מחזירים לי אט-אט את הכושר את האמונה בכוחותיי.

עכשיו אני שוחה בהנאה בסחנה. שרקרק קופא בכחול עז על עץ אזדרכת לבן. העץ כל כך ציורי שאני רוצה לרשום את קוויו: הוא עומד ערום ודק בשלכת, ורק אשכולות פירותיו הבהירים-עגולים מכסים את מערומיו. כרבע מהשוחים הם יוצאי חבר העמים. אחת מהן מספרת לי שבמולדתה לא היה מקום יפה כמו הסחנה. היא מגיעה לכאן מעפולה פעמיים בשבוע. אני מסיימת לשחות. "הרגליים עמדו במאמץ ולא היו התכווצויות", אני מציינת לעצמי בסיפוק. מייצבת את כפות רגליי על הסלע ונושמת עמוק לפני יציאתי החוצה אל הקור שבחוץ. דגים קטנים מדגדגים את כפות רגליי, כמנסים לומר לי, מה דעתם עלי... היום עשיתי מינוי שנתי לגן השלושה. ואני מחליטה שאקח מספר שיעורי נהיגה, כדי לשוב ולנהוג ברכב בעצמי.


תפילה לשנת 2016 - שלומית שניר - 1.1.2016

הגשם חזר והופיע

מגשים את מאוויי,

שנה חדשה הגיעה

מצמיחה עוד נוצה בכנפיי.

מי ייתן ואשחה ואגיע

מאוקיינוס דרכיי אל החוף,

מדייקת עצמי ונפקחת

ללמוד צפונותיו, לטוב.

נשמע קול המון הגשם

שמרווה את ארצי הצמאה,

מחיה פרח, מדשיא דשא,

מעלה ללבי ארוכה.

מצוידת בכנפיים - שלומית שניר - 19.1.16

יש לך כנפיים,

אמרת לי,

מקופלות מהשכמות

עד הגב,

את יוצאת מהבור,

הבהרת לי,

את דף חלק, תוכלי לעוף

מעכשיו.

עדיף לי לצלול,

עניתי,

בשחייה ובצלילה

אני טובה.

צלילה כהמראה,

השבת לי,

תוכלי לבחור, את חופשיה

עכשיו.

גלגול(Metamorphosis)- שלומית שניר - 16.2.16

א.הייתי זחל

שבקע מביצה

שהפך לגולם

ואחר לפרפר.

ב.לבלבו הפרחים

אז הטלתי ביצים

שהפכו לזחלים

ושוב לגלמים.

ג.פורשים הם כנף

צוף פרחים הם רווים

מלוא הארץ חנם,

ומה הם עושים?

ד.מטילים הם ביצים

ובוקעים זחלים

מוריקים הצמחים,

ומדוע זה כך?

ה.זאת, כדי שאזחל

שאעוף שאכיר

את יפעת החיים

ההופכים בי לשיר.