title
title
title
title
title
title
מהעת הזו - על היחיד והיחד....

שלום לכם קוראנו היקרים

הייחוד של כל פרט ויחיד בחברה

מול משמעות ה"ביחד".

אנחנו מנסים למצוא את הטוב,

שבכל צד במשוואה.

נסו גם אתם...

וכך מצאתי השבוע את שירו של בארי צימרמן:

היום, על החוף, בהליכה מתונה / מדרום תל אביב אל צפונה / מימיני העיר בסאונה / משמאלי החול והים / מעלי ברק השמים / ומולי / שִׁפְעַת האדם / תיירת, זקן, צעיר וילד / טובעים כולם בים של אור / ועל פני כל התכלת

קילפתי את התיירת מצעיפה / הפרדתי תפוז מקליפה / נטלתי מן הזקן המדדה את מקלו / הורדתי מן הצעיר המזוקן את תרמילו / מן הילד את מעילו / הנחתי צעיף ומקל ותרמיל ומעיל בתוך הדלי / ערבבתי נמרצות עם חפצי שלי / ובעוד הוַלס השני של שוסטקוביץ' רוקד לי באוזניים / כשהטרומבונים נכנסים / החזרתי הכל, מעשה ניסים / בלי להתבלבל / לילד מעילו / לצעיר תרמילו / לזקן את המקל / לתיירת צעיפה / לתפוזי-אדם את חומת הקליפה

כי מאז שביאליק תלה עלַי דלי / בְּיֵש לִי גָּן וּבְאֵר יֵשׁ לִי / אני בטירונות מתמשכת, מוצמד לדלי / אוסף קליפות / מתיר עטיפות / הולך בין הטיפות / מנסה לעמוד על טיב האתה / לבודד את הפרט בתוך הכִּתה / למצוא את בר הנפש בתוך מוץ הכיסוי / לחשוף את הפתיל הנסתר עליו בוערת הנשמה / את המה העמוק שבלב המהומה

אך לא תמיד זה מצליח לי / ולאורך ימים ושנים / פעמים רבות האנושות מכהה לי פנים / הופכת למבוי סתום / ואני בוהה בה, קהה ואטום / כאילו נותרתי בלי / כאילו שכחתי שיש לי דלי / לא מסוגל להניח בו קליפות / לא יכול לנַפּות / נפש מגוף / עפעוף מפרצוף / לוקה במאֵרת ההכללה / מבוסס ברפש ההנחות המוקדמות / מסרב להניח בתוך הדלי / את רודנות המוּסכמוֹת

אבל היום, על החוף, אני הלכתי וזה הלך / לא שפעת אדם, לא המון אלמוני / אלא היו כולם והייתי אני / הדלי התמלא והתרוקן / צעיף של תיירת, מקל של זקן / תרמיל של צעיר ומעיל של ילד / ועל פני כל התכלת

והרי לפניכם יוזמה מרגשת בשדה-נחום

המבטאת את היחיד והיחד.....

שבת שלום

גדי ליאון

העורך

גיל-עוז