title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים - הספד בוגר ישיבת פוניבז' על האלוף יאנוש בן-גל ז"ל

הספד של בוגר ישיבת פוניבז' על האלוף [מיל] יאנוש בן-גל ז"ל

מפקדי, רעי כאח לי, האילן אשר הטיל צל ענק, תחתיו חסו פקודיך ברגעי האושר בחייהם וגם בעתות של עצב.

היכילו המילים את עוצם אהבתי אליך. האם נולד הסופר המוכשר המסוגל לתאר בכלי כתיבתו ידידות מופלאה בת 44 שנה בין חניך ישיבת פוניבז' בבני ברק לבין קצין מהולל, עשוי ללא מורא, שכף רגלו לא עברה את מפתן בית המדרש, אלא חרשה תלמים בנתיבי הקרבות של עם ישראל? האם יכול בקי בתורת הנפש להסביר פישרה של תופעה בה גיבור נועז וגאון צבאי, פותח את סגור לבו דווקא בפני חניך ישיבה, שעולם המושגים של שניהם כה שונה?

הייתה זו תקופה אחרת. צעיר חרדי יכול היה לממש את ייעודו התורני דווקא בצה"ל. לא היה כל ניכור בין שני העולמות. הייתה רק שונות. שונות שדווקא איחדה בינינו.

כשהוחלט למנות לראשונה רב לחטיבות סדירות, זיכה אותי הקב"ה ונשלחתי לחטיבה 7.

את חיילי החטיבה ומפקדיה, הייתי אמור ללוות ולייעץ בנושאים הלכתיים, לחיות במחיצתם בימי שלוה ובעתות סער. להיות שותף ברגעי שמחתם ולדמוע יחדיו בזמן תוגתם.

לא ידעתי באותו רגע מופלא, כי אנשים אלה, לא יהיו רק אנשים שאיתם אעבוד, אלא שהם ובני משפחותיהם יהיו חלק מחיי מאז ועד יום מותי.

והנה כעבור חודשים ספורים מגיע מח"ט חדש. יאנוש שמו. הזהירו אותי . אמרו לי שמגיע קצין מחוספס, נוקשה ואשר הימצאותו של רב בחטיבה אינה בדיוק נשוא חלומותיו.

והנה הפלא היה למציאות. בפגישת היכרות, לאחר דקות ראשונות של היסוס, נפרץ הסכר. המח"ט "התקיל" אותי בבעיה, שבפרטיה אין כאן הזמן להאריך. אך הייתי צריך ללמוד אתו דף גמרא ולבאר לו נושא סבוך שהוא דרש להבין.

נדהמתי מגאוניותו. יאנוש, שבחייו לא החזיק בידיו דף גמרא, בתפיסה פלאית קלט את כל נפתולי הסוגיה. כמה חבל – הפטרתי לעומתו- יכולת להיות ראש ישיבה גדול.

בסיום אותה שיחה נדמה היה, כי אנו מכירים זה שנים.

. " הרב " - כך יאנוש- "אני יודע מה סיפרו לך עלי. אל תשים לב. דלתי פתוחה בפניך. בכל הקשור לצד הצבאי והמבצעי, יש לי את הדרכים לדעת מה קורה בחטיבה. אך עליך אני מטיל משימה: דווח לי שהתיידדת עם המפקדים השונים בגדודים. תדווח לי על מצב רוחו של כל מ"פ ועל המורל במחלקות השונות". "תבין" הוא הוסיף. "ממני הם מפחדים ולא תמיד גלויי לב. מפניך הם לא יסתירו את מצוקותיהם. גם לי היו מצוקות בצעירותי וילדותי. גדלתי כמעט פרא ללא אב ואם צמודים. לא חלקתי את אותן מצוקות עם איש. יכול להיות שיש לי קצין בחטיבה הסובל אף הוא ומפנים את סבלו. תדאג לדובב אותו ותשתף אותי. מח"ט שאינו יודע בעת שלום שקצין שלו סובל וכאוב, לא יוכל לפקד עליו בזמן מלחמה. אני רואה בך חלק מצוות שאמור לגבש את הריעות בחטיבה ולאו דווקא במובן הדתי."

לאחר כשנתיים, כשעזבתי את החטיבה לקראת קידום לתפקיד אחר, נפרדת ואמרת לי משפט מרגש. "הרב" , אמרת לי, "מהיום אתה לא פקוד שלי. רק הרב שלי. אתה ידיד. תבטיח לי שתהיה צמוד אלי בשמחות שלי ושל ילדיי ואם חלילה יבואו ימים קשים לי או לך גם אז נהיה ביחד".

כשנשאלתי על ידי אנשים שטחיים, "למה יאנוש כה קשוח"? וציפו שדווקא ממני, שיחסינו לא היו פורמליים ומרוחקים, ישמעו הסבר, השיבותי: שעוד לא פגשתי מפקד כה רגיש, אשר מיתרי לבו כה גמישים כשלך. עוד לא פגשתי מפקד שהצליח להסתיר את ליבו הגדול במסכה כה משכנעת של קשיחות.

הקשיחות החיצונית הייתה מסווה לרגישותך . העמידה בפני אלמנה או אם שכולה שברה אותך לרסיסים, ושברים אלה ניסית בקשיחותך החיצונית להסתיר. אני יודע זאת כיון שבאין ספור שיחות לא התביישת לגלות לי את צפונות לבך.

לפני 11 שנה העניקה לך אביטל זוג תאומים. כיבדתם אותי להיות סנדק. ברכתי אותך שתרווה רוב נחת ושנחגוג יחד את הבר מצווה שלהם. סליחה יאנוש . כנראה שלא התפללתי מספיק. לא הייתי ראוי שתפילותיי תתקבלנה. המפקד ,במשימה זו לא עמדתי. אבכה אותך אך תמיד אהיה גאה שהיית לי חבר ומפקד.

תודה לך אלקים שבנתיב חיי זימנת לי את יאנוש. ולו לתקופה קצרה של 44 שנה.


יהי זכרך ברוך.



( מתוך דברים שנשא הרב [אל"מ, מיל] ישראל מאיר זינגרביץ' ליד מיטתו )

(נשלח על ידי שאול שיף - מתוך עלון שבועי – בסוד שיח)



לצפייה בהספד כולו לחצו כאן


גלריית תמונות