title
title
title
title
title
title
משב רוח - סיפור מהחיים

סיפור מהחיים (בשבח האופטימיות)


ישבתי בספרית הקיבוץ עסוקה ושקועה ב"והיה העקוב למישור" של ש"י עגנון, תוהה על שאלות "צדיק ורע לו" כשהוא נכנס לספריה נסער וממהר. "היכן הספרנית?" כמו תמיד עמדה שם אחרי הדלפק מוכנה ומזומנה...

"שמעי" אמר מחזיק בידו ספר כלשהו. זהו סידור תפילה שמצאתי לפני שנה בערימת ספרים זרוקה "להפקר"...

הדברים משכו את תשומת ליבי. ראיתי בידיו סידור חדש למדי שלא עבר שימוש רב מידי.

האיש סיפר כי מצא את הסידור בדיוק בשנת ה"קדיש" לאביו ושמח שבידו לומר את התפילה מתוך הסידור. שנה שלימה השתמש בו והנה עתה, כעבור שנה ראה כי ישנה הקדשה בראש הספר והביאו לספרנית. אולי היא מכירה את המקדיש, או את בעל הסידור כיון שמצא אותו כאן, בעין-הנצי"ב. הספרנית פתחה את הסידור והתבוננה בהקדשה, ראיתי תדהמה בפניה. "זה סידור מבני" – אמרה. הוא הקדיש אותו לרוני (שם בדוי) כשגמר להכין אותו לקריאת התורה. זה כתב ידו וחתימתו של בני. "אם כך" אמר האיש- את ודאי מכירה גם את בעל הסידור...

עליכם להבין הקוראים, כי יש להניח שלא במקרה היה הסידור מונח בערימת הספרים המופקרת... כצעירים רבים, כנראה גם רוני, לא מצא חפץ בספר התפילה אחר שהסתיים טכס בר המצווה. לזכותו נאמר כי יש לקוות שהוא מקיים גם מצוות אחרות עד היום הזה.

אך הספרנית שלנו רצתה לקַיֵם מצוות השבת אבידה, צלצלה לבנה לשאול, אולי הוא זוכר את רוני שלפני כעשרים שנה קיבל ממנו סידור... הבן לא זכר. רבים וטובים למדו מפיו את טעמי המקרא, ולא כולם זכורים לו בשמותם. במנהגו היה להשלמת החינוך למצוות ,גם להעניק סידור תפילה לכבוד בר המצווה.

אך אינו זוכר...האיש הצטער לשמוע שאינו יכול להחזיר אבידה לבעליה.... "אבל", הוסיף ואמר, "בתוך הסידור מצאתי גם שטר של 200 שקל!! רצוני להשיב את הכסף לבעליו..."

מה לעשות? מיד הציע בעצמו פתרון, כמי שועבד במוסד חינוכי יקנה בהם ציוד לילדים המתחנכים.

מי אומר שאין צדיקים?? עלינו רק

לראותם. בהזדמנות... זכיתי.


אבישג