title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים - ישראל אורזך אדם מיוחד

ישראל אורזך – אדם מיוחד

במסגרת השתלמות אותה עורך בית הספר המרכזי להוראת השואה "יד ושם" הייתי נוכח בהרצאתו של הרב ד"ר תמיר גרנות על "אמונה לנוכח השואה". המרצה סיפר על דודו ישראל אורזך ועל סיפור חייו, אשר התוודענו אליו בשבועיים האחרונים במסגרת תכנית הטלויזיה "אבודים" בהנחייתה ובעריכתה של צופית גרנט.

הסיפור כפי שסופר על ידי האחיין, תמיר גרנות, ריגש מאוד והרחיב מעבר למה שסופר בתכניות של "אבודים" ובבואי הביתה מצאתי במרשתת את הכתבה הבאה.

לפתע שמע את קולו של הקאפו: "25169 - צא מהשורה"!

והוא יצא, רועד מפחד, והתייצב לפני הקאפו שניצב ליד איש אס.אס

עודד מזרחי - "בשבע"

"כעת אנו עומדים להתחיל בטקס הקידושין של יונתן עם בחירת לבו, שרית", הדהד קולו של הרב תמיר. "עליכם לדעת שזו אינה חתונה רגילה, אלא חתונה מיוחדת ששורשיה מובילים שבעים שנה אחורה". מבטו של הרב עבר על פני המוזמנים ולבסוף התמקד בסבו של יונתן, ישראל, שעמד סמוך לבימה.

דמעות חנקו את גרונו של הסב. זיכרונותיו נשאוהו הרחק לעבר. נער צעיר היה כשפרצה המלחמה הארורה. הוא התגורר בעיר סוסנוביץ בפולין השוקקת יהודים עם הוריו, ירחמיאל וחנה אורזך, ושמונה אחיו ואחיותיו. היתה זו משפחה מלוכדת, נצר לשושלת רבנים מפוארת. ההורים ניהלו חנות משגשגת לדברי מאפה ומתיקה, הילדים למדו היטב והתבלטו בכישרונותיהם, ושני האחים הגדולים למדו בהצטיינות בישיבת גור.

לפתע הגיעו ידיעות על כיבוש פולין בידי הנאצים. בין הראשונים שחשו ברמיסת המגף הנאצי היו יהודי סוסנוביץ שהתגוררו בקרבת הגבול הגרמני. מצבם הלך והחמיר. רבים נלקחו למחנות הריכוז, אחרים נשלחו לעבודות פרך בתנאים בלתי אנושיים עד שמתו מרעב וממחלות, ומי שלא היה כשר לעבודה הובל להשמדה.

שרוליק נשלח למחנה עבודה. הוא התגלגל ממקום אחד למשנהו, ובכל יום ראה את המוות לנגד עיניו. בכל פעם שהיה נדמה לו כי הגיע הקץ, הגיע איזה מלאך גואל. פעם היה זה יהודי ופעם גוי מאלה שעבדו עימו.

כעת נזכר במקרה שאירע לו כאשר עבד בחברה שעסקה בייצור פלטות לכיסוי תעלות. היתה זו עבודה מפרכת. שרוליק הצעיר הכחיש מיום ליום עד שהפך למוזלמן - שלד מהלך. "לא אוכל להחזיק מעמד", חשב לעצמו, "עוד מעט אישלח, כרבים מאחיי היהודים, אל תאי הגזים ואצא דרך הארובה...". בכוחות אחרונים המשיך לעבוד כשהוא משלים עם מותו הקרב.

פעם כשהיה עסוק בעבודתו, עבר במקום מנהל העבודה שאצלו עבד קודם לכן, אדם בשם הרברט קוביאק. "מה מעשיך כאן, קטנצ'יק?!", שאלו קוביאק שנדהם ממראהו המחריד של הנער בן החמש עשרה. "אל תדאג! אני אחזיר אותך אלי", סיים ורשם את מספרו של שרוליק.

שרוליק לא רצה להשלות את עצמו. כעבור כמה ימים יצא לעבודה כמדי בוקר עם שאר העובדים. הם הגיעו לשטח הבנייה ולפני העבודה נערך המסדר הרגיל. לפתע שמע את קולו של הקאפו: "25169 - צא מהשורה"! היה זה מספרו של שרוליק, והוא יצא, רועד מפחד, והתייצב לפני הקאפו שניצב ליד איש אס.אס.

"האם הגיע זמני להישלח אל הארובה?" תמה שרוליק, ואז הבחין בקוביאק הניצב לידם כשהוא מחייך. "בוא, קטנצ'יק, אתה חוזר אלינו". היה זה בעיצומו של החורף. קוביאק החליט להבריא את שרוליק בטרם ייצא לעבודה בחברה. הוא דאג לו למזון והשאירו בצריף כשתפקידו להכין קפה לגרמנים.

שרוליק שרד את התופת. בתום המלחמה נלקח לבית חולים בגרמניה וטופל עד שהחלים. שם חיכתה לו הפתעה משמחת. התברר לו ששתי אחיותיו, רבקה ונדיה, הצליחו לשרוד והן עומדות לבקרו. שמחת האחים בפגישה לא ידעה גבול. לאחר מכן החלו לדלות פרטים על בני משפחתם, והתבררה להם התמונה העגומה: ההורים, האחים ונשותיהם והאחיות נרצחו כולם בידי הנאצים, ובהם גם האח מלך, אברך צעיר חסיד גור ואשתו חיה שהתחתנו בעת המלחמה וציפו להולדת ילדם הראשון.

מספר שנים שהו שרוליק ואחיותיו בגרמניה וניסו לאחות את שברי חייהם.

בשנת 1949 עלו כולם ארצה והתיישבו בקריות. יום אחד נודע להם כי מניה, אחותה של חיה, אשת מלך הי"ד, נותרה אף היא בחיים וכי היא גרה בקרבתם. בני המשפחות נפגשו וסיפרו בהתרגשות רבה את כל אשר עבר עליהם. התברר כי נגזר על מניה, אחות במקצועה, לעבוד תחת עינו של ד"ר מנגלה, השטן מאושוויץ. מניה עשתה כל שביכולתה כדי להציל יהודים שהגיעו לביתן החולים. באומץ לב תעתעה במנגלה ואת הזריקות שדרש ממנה לתת לאומללים ששימשו כשפני ניסיון, הזריקה לכרית. היא הסתירה יהודים חולי טיפוס שעמדו להילקח לתאי הגזים וטיפלה בהם עד שהחלימו. מניה נישאה ליעקב והגיעה לארץ יחד עם אחיה ששרד אף הוא ושלושתם התגוררו בקריית מוצקין.

שרוליק, שהתחתן בינתיים, עבר להתגורר עם רעייתו זלמה בחיפה. הקשר עם מניה ומשפחתה נשמר לאורך כל השנים. לפני 27 שנים נפטרה מניה. שרוליק ידע שבנה הגדול עבר להתגורר בארה"ב, והבן השני עדיין מתגורר בקריית מוצקין, אך הקשר בין המשפחות נפסק.

קולו של הרב תמיר קטע את חוט מחשבתו של שרוליק.

"כדי להסביר את ייחודה של חתונה זו ברצוני להזמין את סבו של יונתן, שרוליק, שהוא גם דודו של אבי, לשאת דברים". שרוליק התעשת וניגש לקדמת הבמה. בתחילה סיפר על משפחתו שנספתה בשואה.

"שנים רבות לאחר אותה מלחמה ארורה", המשיך שרוליק לספר בהתרגשות, "הגיע יונתן נכדי ללמוד בטכניון בפקולטה למחשבים, ושם הכיר בחורה חיננית וחמודה בשם שרית, והשניים החליטו להינשא. כשדיברו על כך עם הוריהם, התברר לפתע הקשר המפתיע ביניהם. שרית היא לא אחרת מאשר נכדתה של מניה! חייהם של מלך אחי וחיה, אחותה של מניה, נגדעו באכזריות על ידי הצורר הנאצי", המשיך שרוליק בקול חנוק, "אך הענף שנכרת לפני שבעים שנה הצמיח חוטר חדש בדמותם של שרית ויונתן העומדים כאן מתחת לחופה. יהי רצון שהזוג המיוחד הזה יקים בית נאמן בישראל, והפעם יהיה זה בניין עדי עד!"


לכל אלו שלא צפו בתכניות האחרונות של "אבודים לחצו כאן

פרק ראשון - תודה לך קוביאק


פרק שני – תפנית מדהימה


גדי ליאון