title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - על מסורת וקשר רב דורי

פרשת תרומה

מבין הרכיבים ששימשו לבניית המשכן וכליו, תופסים עצי השיטים מקום מרכזי. קרשי המשכן, בריחיו, עמודיו, כליו ובדיהם – כל אלו מבוססים על עצי השיטים, המזוהים בימינו עם עץ השיטה הלבנה.

רש"י, בעקבות חז"ל, מעורר את שאלת ההימצאות הריאלית של עצי שיטים אלו בידי אבותינו במדבר.

תשובתו, גם היא בעקבות מדרשי חכמים היא: "יעקב אבינו צפה ברוח הקודש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו ליטלם עמהם, כשיצאו ממצרים".

אך רבי אברהם אבן עזרא, ש-א' באדר הוא יום פטירתו (נפטר לפני כ850 שנים), חולק על הצעה זו.

בעיניו, תמוה לחשוב שבני ישראל יצאו עם קרשים באורך של חמישה מטרים בדרכם ממצרים, ומה השיבו לשואליהם 'להיכן אתם מוליכים קרשים אלו'...

אכן, אומר ראב"ע 'אם קבלה היתה ביד אבותינו שממצרים הוציאום, גם אנחנו נסור אל משמעתם'.

אך אם לא מדובר במסורת המקובלת מדורות, הרי שניתן להציע פירוש אחר. הצעתו היא שסמוך להר סיני היה יער של עצי שיטים, ומהם עשו בני ישראל את הסוכות, ואף השתמשו לבניית המשכן.

הצעה שלישית מציע רבי יצחק אברבנאל:

והיותר נכון הוא שהיו באים עמים מכל הסביבות אל מחנה ישראל למכור כל מיני סחורות

ומשם קנו השמן למאור והבשמים ושמן למשחה ולקטרת כי אין לחשוב שהוציאו כל זה ממצרים

ומשם גם כן קנו עצי שטים.

דומני שמחלוקת משולשת זו, האם המשכן נבנה בעציו של יעקב אבינו, או בעצים שצמחו למרגלות הר סיני, או בעצים שהגיעו על ידי סוחרים עממיים, יכולה להיתרגם לעולם של משמעות עמוקה הנוגעת לכל אחד מאתנו בעבודת ה'.

כיצד נבנה את המשכן שלנו, את המקדש הפנימי, את מקום ההשראה והקודש שבלב כל אחד ואחד?

הראשונים מלמדים אותנו ששלושה מקורות יכולים להיות למשכן זה.

הראשון הוא ממה שנטעו לנו אבותינו. המסורת, התפיסה ההמשכית של עץ שניטע על ידי הסבא, ופירותיו נאכלים על ידי נכדו, זהו מקור ראשון עבורנו. יתירה מזו, גם אנו נדרשים לבנות את משכננו מתוך ראיה אחראית כלפי הדורות הבאים, שגם להם יהיו כלים ובריחים לעולמם הם.

השני הוא מה שנמצא בתחתית הר סיני. נראה שזהו העושר הנמצא בתורה, ואולי דווקא במפגש הצומח שבין התורה לבין החיים, וכמו שאנו מברכים - 'וחיי עולם נטע בתוכנו'. זהו רכיב אחר מהרכיב של המסורת, והוא מדגיש את הצמיחה שלנו ושל התורה כתוצאה מהמפגש האישי של כל אחד ואחד עמה, כמו בסוכה האישית, כך גם בניית המשכן אישית ומבטאת את ההפריה שנוצרת מלימוד והתבוננות.

המקור השלישי הוא מה שמגיע מבחוץ. גם לעמים שמסביב, גם למציאות, גם לעולם ולמסחר, גם לתרבות על שלל צבעיה וריחותיה– לכל אלו השפעה שיכולה להיתרגם נכונה לתוככי העולם הפנימי והאמוני שלנו, ולהשתלב בקומה השלימה של משכן ה'.

כך, בשילוב שיטתי של מסורת ואחריות הורית ורב דורית עם מפגש אישי בין האדם לבין התורה, תוך לימוד והפריה, ועם קשב וקבלת רכיבים מהעולם הכללי, נוכל לבנות בלבבנו מקדש פנימי, ובו השראה.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת צבי