title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע גליון 266

פרשת משפטים

פרשת משפטים כוללת יסודות ופרטים רבים הנוגעים לנזקים שנגרמים לממונו של אדם אחד כתוצאה ממעשיו של אדם אחר. ארבעת 'אבות הנזיקין' – השור, הבור, המבעה (הצאן המכלה את השדות) וההבער (האש), מופיעים כולם בפרשתנו, המלמדת את האחריות הגדולה שיש לאדם בשמירת חפציו ורכושו, כדי שלא יזיק לזולתו.

חכמי הדורות נדרשו לשאלה מרתקת.

מהו הטעם לאיסור להזיק לחבר? מאיזו מצווה או הנחיה מסתעף האיסור להזיק?

רבנו יעקב בן אשר בעל ה'טורים' רואה את המקור לאיסור להזיק באיסור לגנוב ולגזול. גם החובה המוטלת על האדם לשמור על ממונו שלא יזיק נובעת מהאיסור לגנוב, שמלמדנו כי רכושו של הזולת איננו נגיש לי, וממילא עליי להימנע מלקחתו שלא ברשות או לפגוע בו.

רבי משה סופר, ה'חת"ם סופר', רואה באיסור להזיק סעיף של הלכה מתחום אחר, של 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' ו'לא תעמוד על דם רעך'. להבנתו, התורה מצווה על האדם לשמור על שורו ולהימנע מהשארת בור פתוח כחלק מהמאמץ לכונן חברה בה כל אחד שומר על רכושו ואחראי למנוע גרימת נזק. באופן זה לא רק שלא ייפגעו נכסיו של הזולת, אלא גם חייו ונפשו יישמרו.

הרב יוסף באב"ד בספרו 'מנחת חינוך' מציע כיוון שלישי ומרתק. להצעתו הסיבה העמוקה היא מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' ו'מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך'. האיסור להזיק נובע מתשתית חברתית ובין-אישית שבה כל אחד עושה כמיטב יכולתו להרבות אהבה ולראות את זולתו כמו שהיה מצפה שיראה על ידו.

שלוש התשובות הללו אינן רק תשובות מקומיות לשאלה פרטית, אלא הן משקפות ומכוננות תפיסת עולם חברתית וערכית. אם נשכיל ללמוד מהפרשה לא רק לשמור על רכושנו אלא גם לשים לב לאי נגישותו של ממון הזולת, לאחריות שלנו על נפשותינו ונפשות האחרים ולאהבה וליחס לאחר כמו אל עצמנו – הרי שנהיה ראויים לבוא בברית ולהיות כאלו שמשפטי התורה מונחים לפניהם.


שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי