title
title
title
title
title
title
משב רוח גליון 266

"חברותא או מיתותא"

חז"ל לפני אלפיים שנה קבעו מטבע לשון זו. כיום קובעים גם הפסיכולוגים כי האדם זקוק לחברה. נתגלגל לידי, כדרך מפזרי פניני האינטרנט, סרטון קצר המעביר הרצאה אודות מחקר שנעשה לאורך 75 שנה בקרב סטודנטים ובוגרי הארווארד.

השאלה העומדת במרכז המחקר היא: מהו הדבר המעניק אושר לאדם? המעקב שנערך במשך עשרות שנים, אחר הצעירים שהתבגרו והגיעו כיום לגילאים מופלגים. המסקנה של המחקר כי לא הכסף, לא הקריירה, לא הכבוד והפרסום עושים את האדם מאושר, אלא הדבר הפשוט והמצוי ביד כל אחד ואחד מאתנו- יחסי אנוש. קשרים אנושיים וחברתיים הנמשכים לאורך שנים- מעניקים אושר לאדם. משפחה, ידידים, חברת עובדים, חברת בילוי וכדומה.


היפוכו של דבר: הבדידות.

הבדידות הורגת. פשוטו כמשמעו. עלינו לדעת זאת כי פעמים רבות הדבר בידינו. כאשר אנו נידונים מסיבה כלשהי לבדידות, משמעות הדבר צער וכאב ללא נשוא.

בסיפורם של חז"ל אודות חוני המעגל, מוריד הגשם המפורסם אנו שומעים כי נפלה עליו שינה למשך שבעים שנה. פרטי האגדה מעניינים וניתן לקרוא אותה בשלמותה ב"ספר האגדה" (מומלצת המהדורה המתוקנת של אביגדור שנאן).

כשהתעורר משנתו הוא מגיע לכפרו ואומר לאנשים: "אני חוני המעגל" והם אינם מאמינים לו. גם בכניסתו לבית המדרש בהשתתפותו בדיון ובפתרו את קושיותיהם של החכמים הוא מגלה: "אני חוני" ולא האמינו לו ולא נהגו בו כבוד. חלשה דעתו ובקש רחמים ומת.

זהו שאומרים הבריות "או חברותא או מיתותא".

ונסיים בשירה של רחל המשוררת אשר חוותה מבשרה את הניתוק והמרחק מהחברה ומהנוף שכה אהבה. אשה מופלאה זו שנידונה לבדידות וצער כותבת:

חוֹנִי הַמְעַגֵּל

עִצְּבוֹן גּוֹרָלוֹ שֶׁל חוֹנִי

הֵעִיב אֶת נַפְשִׁי הַיּוֹם:

"פָּגַשׁ בּוֹ אָדָם בַּדֶּרֶךְ

וְלֹא בֵּרְכוֹ לְשָׁלוֹם".

הֲלֹא הַדּוֹר לֹא דוֹרוֹ הוּא,

הֲלֹא מוּזָר הוּא לַכֹּל,

וְתַחַת כֹּבֶד הַנֵּטֶל

שֶׁל מְרִי בְּדִידוּתוֹ יִפֹּל.

הִנֵה גַם אֲנִי לָבֶטַח

יָשַׁנְתִי בְּסֵתֶר חוֹמָה;

אָכֵן בְּעָבְרִי בַּדֶּרֶךְ

בִּרְכַּת שָׁלוֹם לֹא אֶשְׁמַע.

הִנֵה בְּחָלְמִי וְזָרוּ

מַכָּר וְרֵעַ גַּם לִי.

צִלּוֹ הֶעָגוּם שֶׁל חוֹנִי

פָּרוּשׂ עַל פְּנֵי מִשְׁעוֹלִי.

תשרי, תרצ"א