title
title
title
title
title
title
משב רוח גליון 265

המילה

במציאות קשה אנחנו חיים. אלימות ללא גבולות. "האויב" אינו צבא מאורגן מול חיילנו החמושים ויוצאים לקרב. האויב "עלה מוות בחלוננו" נשים, נערים, ילדים וילדות חמושים בסכינים, מספריים וכל כלי אשר בכוחו לפצוע ולהזיק ואין לדעת מאין תיפתח הרעה.

ימים של פחד ואימה מפני הבלתי ידוע, ואנו מטכסים עצה כיצד יש לנהוג במציאות כה מורכבת, אשר כללי הלחימה בה אינם מוגדרים בהיסטוריה ארוכה של קרבות ועמידה מול אויב.

אחת השאלות הסבוכות שאל לנו לברוח מפניהן היא שאלת המוסר האנושי. לא הייתי רוצה לעמוד בפני סכין, או אפילו מספריים שלופות המאיימים עלי להרגני. חז"ל קבעו כי "הבא להרגך השכם להרגו". זו המציאות הכפויה עלינו. לא בחרנו בה. לא בתנאים האלה, לא מול "לוחמים" כאלה. ואף על פי כן, עולים בי הרהורי כפירה מול אמצעי התקשורת, מול מונחים חדשים הנטבעים בשפת היום יום. אני, אינני יודעת כיצד להגדיר קטן וקטינה המוסתים לדברים הנוראים מכל ויוצאים להרוג וליהרג.

במושגי המשפט הקדומים שלנו וגם במשפט הבינלאומי יש הבחנה בין קטין למבוגר בדיני פשע ובמשפטם. גם אם נהרג התוקף או התוקפת, על פי הדין של הבא להרגך, שואלת אני את עצמי בשומעי את דיווחי התקשורת: "המחבלת בת ה-13 אשר ברחה מביתה אחר ריב משפחתי..." "מחבלת"??? כל ימי עד כה ראיתי בעיני רוחי "מחבל" אדם שעקב הנסיבות הופך להיות "אויב מקצועי", אשר כוונתו להרוג או ליהרג. ואנחנו, אם נדע על כוונתו, אם ניתקל בו, נגדירו כאויב-מחבל וננהג על פי כללים של אנחנו מול האויב שלנו.

ילדה בת 13?? תמהתני. איני חולקת על הדין אשר נעשה או ייעשה בה. אך ההגדרה??? האומנם נפלו כל ההגדרות, כל הסייגים, כל האבחנות? איך נעמוד במציאות זו הכופה עלינו כללים חדשים קשים. ילדה בת 13? "מחבלת"?