title
title
title
title
title
title
משב רוח גליון 262

ההיסטוריה חוזרת..ומוסר השכל

"בֵּין קְדוּמֵי סִפּוּרֵי מוֹרֶשֶׁת

סִפּוּרֵךְ הַמְּנֻדֶּה לוֹהֵט.

כִּדְלֵקָה רְחוֹקָה מִגֶּשֶׁת

אַתְּ עוֹלָה מֵעָבֵי הָעֵת.

וּכְזִכְרוֹן עֲווֹנִים וָעֹנֶשׁ

בְּשַׂלְמָה עֲקֻבָּה דָּמִים

קַמְתְּ -נִצַּבְתְּ בְּלִי יִשְׁלֹט בָּךְ עֹבֶשׁ,

עַל רֵאשִׁית נְתִיבוֹת עַמִּים."

(שירי מכות מצרים, עמודים 53-54)

באלה המילים חותם אלתרמן את החלק הראשון של יצירתו המופלאה "שירי מכות מצרים".

העיר נֹא-אָמוֹן וגורלה הופכים לסמל לכל אימת הדור של מלחמת העולם ה- II ולכל אימי השואה.

אלתרמן כותב בדרך נבואית כמעט על גורלן של ממלכות הרשע לאורך ההיסטוריה כולה.

העיר נֹא-אָמוֹן כמו לפיד אש מאירה בזכרון עוונים ועונש את דרכן של אומות העולם. הסיפור העתיק מחייב אותנו כל פעם מחדש לצפות לעולם שיש בו דין ודיין.

ובהמשך עמוד 53 ב: "אַתְּ גַּל-עֵד לְשִׁבְטֵי הַזַּעַם

הַפּוֹקְדִים יַבָּשׁוֹת וָאִי

עָרֵי אִישׁ, כִּי תּוּצַפְנָה רַעַם,

בָּךְ רוֹאוֹת אֶת עַצְמָן בִּרְאִי."

ההתנערות מהאחריות משותפת לשליטים ולהמון כאחד. גם אם אלה וגם אלה מנסים לתלות את הקולר באחרים.

" לְהָאִיר לָהּ בְּגִידַת שָׂרֶיהָ

וּלְהָאִיר לָהּ בְּגִידַת הָמוֹן, -

וְעַל כָּךְ נִדְלָקוֹת עָרֶיהָ,

כִּבְלַפִּיד, בְּמַכּוֹת אָמוֹן...

וְנִקְבַּץ אֲסַפְסוּף הַפֶּלֶךְ

וְקוֹלַר הָאַשְׁמָה עִמּוֹ

לִתְלוֹתוֹ בְּשָׂרִים וָמֶלֶךְ

וּלְפָרְקוֹ מִצַּוְּארֵי עַצְמוֹ..."

יחד עם זאת ער המשורר לאסון הנורא של כל "נצחון צודק". לא רק האשמים נענשים וסובלים.

"כִּי צַדִּיק בְּדִינוֹ הַשֶּׁלַח, -

אַךְ תָּמִיד, בְּעָבְרוֹ שׁוֹתֵת,

הוּא מַשְׁאִיר, כְּמוֹ טַעַם מֶלַח,

אֶת דִּמְעַת הַחַפִּים מֵחֵטְא."

פפירוס עם חתחור.jpgבימים אלה כאשר קוראים מידי שבת בבית הכנסת על עוונה, חטאה ועונשה של מצריים נזכור כי ההיסטוריה חוזרת והזמן אינו מכהה את הלקח.

הצעה לא מחייבת

מוזמנים לצפות במצגת על שירי מכות מצרים