title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים גליון 261

הסיפור שלא סופר עד עתה

זהו סיפורו של אלי ערמון, חבר גרעין שחל, גרעין שהשלים את טירת צבי. בן גרעין "שחל", דב לקס, בן יחיד להורים ניצולי שואה, שנהרג במלחמת ששת הימים.

רק עתה הסתבר לבן גרעין שלו - אלי ערמון, שהייתה ביניהם קרבת משפחה, והוא סיפר את הסיפור בכנס הגרעין שנערך לפני כשבוע.

אמא שלי נפטרה ממחלת הסרטן כשהייתי בן 6 ואחותי בת 4.

כל השנים לא ידעתי כמעט כלום על משפחתה של אימי. ידעתי שאימי עלתה מהונגריה,ושכל שאר משפחתה נספתה בשואה. אבי התחתן שוב, היתה לנו משפחה חדשה, ובצעירותי לא התעניינתי במיוחד במשפחתה של אימי. היו לאימי בנות דודות, איתן שמרנו על קשר, אך עם השנים הקשר נותק לחלוטין.

כך יצא שעד לפני חצי שנה אפילו לא ידעתי אם לאימי היו בכלל אחים ואחיות , ולא היה לי איך לברר זאת.

לפני חצי שנה מצאתי מסמך, ממנו ובעזרת האינטרנט גיליתי שלאימי היו אח ו-4 אחיות. היום אני יודע את שמותם, שמות בני זוגם, ושמות חלק מילדיהם. כולם נרצחו בשואה.

לאחר שגיליתי זאת, החלטתי לנסות לאתר את אותן בנות דודות שהקשרים עמן נותקו בעבר הרחוק. הבנות דודות כבר הלכו לעולמן, אך הצלחתי ליצור קשר עם בת של בת-דודה, בחורה בשם גילה. גילה הוסיפה לי פרטים נוספים על המשפחה.

ואז.... גילה סיפרה לי על אירן.

אירן היתה אחות של אמא של גילה. אירן גם היתה בת דודה של אמא שלי.

לפני השואה אירן היתה נשואה והיו לה 3 ילדים: גבריאלה, יהודית ובן בשם ננדור. אירן ו 3 ילדיה נרצחו באושוויץ.

בעלה של אירן שרד את השואה, הגיע למחנה עקורים באיטליה, שם התחתן ונולד לו בן.

וגילה ממשיכה: לבעלה של אירן קראו מרדכי לקס.

בנקודה זו הרגשתי שאני יוצא מדעתי. צעקתי לה: אל תספרי לי שלבן שנולד לו קראו דב!

וגילה אמרה: ולבן שנולד לו קראו דב.

אמרתי: ודב לקס נהרג במלחמת ששת הימים.


עכשיו גילה התפלאה ושאלה אותי איך אני יודע.

במשך כל השנים ידענו שלפני השואה היו לאבא של דב אשה ו-3 ילדים שנספו בשואה. עכשיו מתברר שהאשה היא אירן, בת-דודתה של אימי. ושלושת הילדים הם גבריאלה, יהודית וננדור, שהם אחים של דב מאביו – הם גם בני דודים שניים שלי.

(לאלה ששאלו: לאימא של אימי קראו ז'ני. לאבא של אירן קראו חיים. ז'ני וחיים היו אחים).

מידי שנה ביום הזיכרון לדב, יש קבוצה של חברים מהגרעין שעולים לקברו של דב . גם אני עולה לקברו. אנו תמיד מזכירים את הסיפור של האבא-מרדכי לקס ומשפחתו הראשונה בהונגריה, וכמובן מעולם לא העליתי על דעתי שיש לי קשר משפחתי לסיפור זה.

גילה הכירה את דב מילדות. אמא של גילה היתה אחות של אירן, ובהונגריה היא גרה בשכנות למשפחת לקס הראשונה. גם בארץ, משפחתו של דב היתה בקשר עם משפחתה של גילה והם ביקרו זה אצל זה. גילה נתנה לי תמונות של מרדכי לקס עם אשתו הראשונה - אירן ושלושת הילדים. מדהים לראות עד כמה הבן הקטן דומה לדב .


ברור שגם אמא שלי הכירה את משפחת לקס הראשונה. אימי, היתה כאמור בת דודה של אירן. בהונגריה הם כולם גרו בעיירה קטנה בשם סרנץ'. אימי עלתה לארץ לפני המלחמה, ב- 1939 . אני יכול לדמיין את אימי לקראת עלייתה לארץ נפרדת משלושת הילדים בנשיקה.

לאחר שנודע לי כל זה, חיפשתי באינטרנט, באתר של יד ושם. שם מצאתי דף-עדות שכתב אבא של דב ב-1956 (כשאנחנו היינו בני 9).


אבא של דב מפרט את בני משפחתו שנרצחו באושוויץ: אשתו אירן לקס –בגיל 37, גבריאלה לקס –בגיל 14. יהודית לקס בגיל 13, וננדור לקס בגיל 11. הם נרצחו בר"ח סיוון תש"ד 1944.

דב לקס נהרג ב-1967 בתאריך כז' אייר. בדיוק באותו תאריך – כז' אייר, 23 שנים קודם לכן (זה היה אז יום שבת, לוח שנת 1944 מצורף), 3 האחים של דב הועלו לרכבת לאושוויץ. לאחר נסיעה של 3 ימים הגיעו לאושוויץ ב-ר"ח סיוון, ונרצחו ביום שהגיעו. יחד איתם יחד נרצחו באותו היום רוב היהודים מאותה העיירה – סרנץ', כולל משפחתה של אימי.

יהי זכרם ברוך.

גילה קישרה אותי עם בן דוד שלה, בשם חיים לוי, שגם אימו היתה אחות של אירן. חיים לוי סיפר לי שלפני מספר שנים הוא דיבר עם ניצול שואה שהיה ברכבת לאושוויץ, הוא היה באותו קרון יחד עם גבריאלה האחות של דב. גבריאלה שמעה שאנשים בקרון מעלים השערה שיתכן שלוקחים אותם למחנה עבודה. גבריאלה, שהיתה אז ילדה בת 14, צעקה להם שלא ישלו את עצמם. יש ברכבת הרבה ילדים ואמהות עם תינוקות, ברור שלא לוקחים אותם לעבודה. ברור שלוקחים אותם להשמדה.

חיים לוי גם סיפר שבמשפחתו שומרים לאורך השנים שיר שכתבה גבריאלה כשהיתה בת 12 (שנתיים לפני שנרצחה).


השיר מתאר את הסבל של היהודים ואת ההשפלות והרצח שהם עוברים. המשך השיר הוא תפילתה של גבריאלה לאל שיציל את היהודים ויקבצם חזרה למולדתם.

אבא של דב שמר את השיר לאורך כל השנים. דב בודאי הכיר את השיר. אבא של דב העביר עותק של השיר למשפחה של חיים לוי. השיר היה יקר גם להם וגם הם שמרו אותו כל השנים. עכשיו חיים לוי העביר לי את השיר על מנת שאני אעביר אותו לכולנו.

גבריאלה כתבה את השיר בהונגרית, בחרוזים. עם התרגום החרוזים נעלמו.

אסיים בהקראת השיר .


אלי ערמון

גלריית תמונות