title
title
title
title
title
title
משתפים גליון 261

ערב "זיכרון בסלון" בשלוחות

זה התחיל בכתבה שקראתי לפני כמה שנים, על דרכים אלטרנטיביות לציון יום השואה. אז תפס אותי רעיון מיוחד שיוזמיו קראו לו "זיכרון בסלון".

יוזמה של אנשים צעירים שנולדה מתוך ההבנה שהחיבור שלהם, בני הדור השלישי לשואה,-הולך ונחלש. הם יצרו ערב זיכרון אחר, בו צעירים מתכנסים בסלון ביתי, להאזנה לעדות ולדיון בנושאים שונים באווירה אינטימית הם בנו אתר שמאפשר לקשר בין אנשים הרוצים לארח בסלון ביתם איש עדות ואנשי עדות שמעוניינים להתארח ולשתף בחוויות שלהם. כך הם כותבים באתר: "אנחנו פה בשביל להציע פתרון אלטרנטיבי לטקסים הממלכתיים ולצפייה המסורתית בטלוויזיה ולאפשר חיבור אחר"..

למרות ששנים רבות עסקתי בתחום החינוך הבלתי פורמאלי בשלוחות ואני יודעת שאצלנו אין בעיה של חיבור, הרעיון של אירוח בסלון מאוד ריגש אותי והחלטתי להביא את היוזמה לשלוחות.

מכיוון שיום השואה מצוין בשלוחות בדרך מאוד מיוחדת ומכובדת על ידי הנוער, היה לי ברור ששם אני לא נוגעת

ואז עלה בדעתי לקחת את היוזמה וליישם אותה בעשירי בטבת, יום צום לזכר חורבן בית המקדש שבו מציינים גם את יום הקדיש הכללי לזכר חללי השואה שיום מותם לא נודע.

כמו בכל רעיון חדש לפני יישומו עלו בי הרבה שאלות:

האם זה מתאים לקהילה כמו שלנו?

האם נצליח לגייס משפחות מארחות?

האם אצליח לגייס אנשי עדות ?

האם אנשים יגיעו?

איך ואם בכלל לחלק את האנשים לבתים באופן יזום?

כחודשיים לפני עשירי בטבת התחלתי להציג את הרעיון בפני חברים/ות לא כולם ממש הבינו מה אני רוצה, אבל אלו שכן התלהבו ומיד הציעו את עזרתם בהבאת הרעיון לידי ביצוע.

לאחר שגייסתי מספיק משפחות מארחות ושריינתי כוחות למשימות כגון מנחים ואמנים שינגנו/ישירו/יקריאו קטע אמנותי במהלך הערב (במידה והמארחים יבקשו עזרה בעניין זה), התחלתי בתהליך של יצירת הקשר עם אנשי עדות. הסברתי להם את העיקרון שמאחורי "זיכרון בסלון" ועל מבנה הערב. עם חלק מאנשי העדות נפגשתי בביתם כדי להעמיק עוד וחיכיתי לתשובות.

מיד אחרי חנוכה נסגרו כל הפינות. השלב הבא היה יצירת חיבור ובנית הקשר בין המשפחות המארחות לאנשי העדות. הנשים היקרות שלקחו על עצמן ועל משפחתם לארח את זיכרון בסלון בביתן יצרו כל אחת קשר עם איש/ת העדות שלה, קיבלה חומרים, ספרים, ומידע על הדרך בה תועבר העדות בסיפור או/ו בעזרת קלטת ונוצר החיבור הראשוני בין המשפחות ואנשי העדות.

כמה ימים לפני עשירי בטבת קיימנו מפגש של המשפחות המארחות. עברנו על העקרונות המנחים לערב הועלו שאלות ובקשות ובעיקר הייתה אווירה של התרגשות. קיווינו לבין 10 ל- 15 אורחים בכל סלון.

הערב הגדול הגיע והיה אפשר לחוש באוויר התרגשות גדולה מהרגיל. לא שיערנו כמה גדולה.

מאה ועשרים איש התארחו בחמישה סלונים ( 4 בשלוחות ואחד בשכונה החדשה בשלפים), היה ערב מאוד מרגש.

כבר בפתיחה החלו להגיע אלי דיווחים מהסלונים: " הסלון של פורשר מלא..." " גם של ליס..." וכן הלאה . עם סיום הערב SMS נרגשים של תודה והבעת הערכה.

תודה על הקהילה המיוחדת שלנו שמכבדת את חבריה, תודה על הקהילה המיוחדת שמכבדת את זכר חללי השואה,

תודה למשפחות המארחות - משפחת אתי ובני רביץ, משפחת רותי ואיציק פרס, משפחת דבורה וסטיב ליס, משפחת מירב ועמיחי קידר, משפחת ענבל ועמית פורשר.

תודה מיוחדת לאנשי העדות ובני משפחתם התומכים, למרים ונחמה שטיין, לאסתר ויצחק דישון, לחיה ומוני ערמון, למרים וישראל רותם ועדנה שריר, ליעקב נקש ומירב קידר.

למתעניינים לחצו כאן וגלשו לאתר "זיכרון בסלון" שווה להציץ


נמסר לי מצוות זיכרון בסלון הארצי ש"בשש השנים האחרונות זיכרון בסלון הפך לתופעה חברתית רחבת היקפים כשבשנת 2015 כ-150 אלף מארחים ומתארחים בחרו לציין את ערב יום השואה בערב של זיכרון בסלון".

ועכשיו גם אנחנו הצטרפנו בעשירי בטבת בתקווה להמשיך ולקיים ערב זה ושיהפוך למסורת.

עליזה גלבוע

שלוחות


אנו בבית גיל עוז נשמח לסייע לחפצים בארגון ערב שכזה, או כמארחים, או כמספרים.

אנא פנו לאניה סימליך

נייד: 050-5340227


גלריית תמונות