title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע גליון 259

פרשת "ויגש"

לאחר שנים ארוכות של צער ואבל על בנו האהוב, מתבשר יעקב כי 'עוֹד יוֹסֵף חַי'. בהגיעו למצרים, נופל האב הזקן על צוואר בנו, ומעבר לחיבוק ולבכי, מתארת התורה משפט אחד בלבד שאומר יעקב ברגעים אלו: 'וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי'.

דברים אלו קשים להבנה. לא מסתבר שירצה יעקב למות, ועוד כעת, אחרי שראה את פניו של בנו, וכשיש לו עוד אפשרות לחיות לצדו בעולם הזה שנים רבות.

במדרשים ובמפרשים מצאנו כיוונים שונים בהבנת דבריו של יעקב, וננסה לצעדו בעקבות אחד מהם – המובא בדברי תרגום אונקלוס.

התרגום מבאר את דברי יעקב כאומר – אף אם הייתי מתבשר שאני צריך למות כעת, הייתי מתנחם אחרי שראיתי את פניך, שעודך חי.

להבנת תרגום אונקלוס, יעקב אמנם לא מבקש למות, אך מביע את שמחתו ואת תחושת 'סגירת המעגל' ורפואת הכאב שליווה אותו בעשרים ושתים השנים שחלפו, עד כדי כך שגם אם יידרש למות עכשיו, אין בו חשש ופחד, מכיוון שפגש את בנו וראהו בחיים.

רבי חיים בן עטר, ה'אור החיים' הקדוש, מוסיף לדברים אלו נופך נוסף. לדבריו, יעקב כבר שמע מבניו כי יוסף בין החיים. הביטוי 'אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ' מדוייק לרגעים אלו ממש – שבהם יעקב לא רק מתוודע לכך שיוסף חי, אלא גם רואה את פניו ומגלה שבנו נשאר בצדיקותו, ושהשנים הארוכות במרחק מבית אבא ובתוככי התרבות המצרית, לא השחיתו את מידותיו:

אשר על כן לא היתה שמחתו שלימה מספק זה

עד שהכיר בו בפניו

כי הכרת הפנים תענה באיש...

לזה כשהכיר בו אמר אליו אמותה הפעם

פירוש הפעם הזאת בראייתך ולא מקודם כשנתבשרתי,

והטעם אחרי ראותי פניך והכרתי בהם שעודך חי פירוש צדיק כמקודם

ולא נשתנה דיוקנך מכמות שהיה אלא עודך חי כי הצדיקים קרויים חיים.

ישנם רגעים בהם האדם באמת חי. רגעים של שמחה וקרבה משפחתית גדולה, רגעים של השלמה וסגירת מעגל, רגעים של נחמה ושל המתקה, רגעים של מימוש מאוויים ושל טוב. ברגעים אלו המוות, שבדרך כלל ממלא חשש ואימה, כבר לא כזה. האדם חש כל כך 'חי', שאין הוא מוטרד ממחשבת המוות.

ה'אור החיים' פותח פתח נוסף, להבנת אותם 'חיים'. יוסף מתגלה כ'חי' דווקא כי שמר על תכונותיו, על צדיקותו ועל טוהר פניו.

דבריו של יעקב (על פי הפרשנויות השונות) מזמינים אותנו לדייק את ימינו, ולמצוא בהם כמה שיותר חיים – במובן של רגעי מימוש ומשמעות, ובמובן של עשיית טוב וחסד.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי