title
title
title
title
title
title
משב רוח גליון 259

הצמאון המופלא


היו שם מאות אנשים. הרוב נשים אך גם גברים רבים. שתו קפה וחיפשו את ה"דוכנים" המתאימים את האולמות הרצויים, את הסחורה המבוקשת. לא, זה לא היה סניף "איקאה" וגם לא פתיחת המכירות של החברה החדשה המספקת הכל בכל. היה זה "יום עיון למדרש ואגדה".

בכל פעם אני משתאה מחדש לצמאון האדיר ההולך וגובר בישראל לשמוע עוד ועוד, ללמוד להכיר ולגמוע ממעיינות הדעת. פעמים רבות דווקא ממעיינה של תורה, אך לא רק.

שואלת אני את עצמי האם יש עוד חברה בעולם אשר המונים כל-כך רוצים ללמוד עוד ועוד.

במאמר, שקראתי לפני זמן רב, תוארה חברת העתיד כחברה במשבר. לא יהיה צורך בשנים כה רבות של עבודה כדי להתפרנס, האנשים היוצאים לגמלאות יהיו יחסית "צעירים" ובריאים, תודות לחידושי הרפואה ההולכים ומשתכללים. האדם יזכה בשפע של פנאי אשר ידרוש את מילוי החלל.

והנה לנגד עיננו מתמלא הזמן בלימוד, בלימוד ובלימוד. אנשים צמאים להרחיב את עולמם לא דווקא בנסיעה למחוזות חפץ רחוקים גיאוגרפית, אלא ב"מסע" של גילוי עולמם של חכמים, של תרבות, של ספרות, מוסיקה, קולנוע, מדע להמונים ועוד ועוד!

והרי זה דבר מופלא שהאדם יכול להרחיב את "מותר האדם מן הבהמה" ונהנה מהגילויים המוענקים לו במסגרות כה רבות של הרצאות להמונים.

התופעה רווחת בעיקר בקרב גמלאים אך לא רק. כאשר מסיים האדם את השכלתו לצורך עבודתו, לא יסתפק בכך הוא ירצה עוד.

האם זו תוצאה של מסורת עתיקה עתיקה המשוקעת ביהדות "תלמוד תורה כנגד כולם"? הלימוד כערך חיוני לקיומנו, האם הוא מיוחד לנו כחברה, כעם? נדמה לי שכך הוא. והרי זה נפלא. אפס קצהו של חזון אחרית הימים. "ומלאה הארץ דעה...כמים לים מכסים".



אבישג