title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז גליון 259

על הנסים ועל הנפלאות שאני חווה,

אני מודה ומברכת בחנוכה

שלומית שניר, חנוכה תשע"ו

1.מודה אני על יכולת הראייה.

לצפות בשמש מאירה עם שחר,

לראות שלדג גמדי ליד נחל,

לקלוט בפניך את קמטי הנחת.

2.מודה אני על יכולת השמיעה.

להאזין לבכיים וצחוקם של ילדי הגן,

להקשיב לשירת החליל מתרוננת אי שם,

לשמוע את קולה של אמי, המתוק מכולם.

3.מודה אני על יכולת ההרחה.

להריח תבשיל מהביל על שולחן,

לנשום את ריחו של נכדי הקטן,

לחוש בריח עפר לח ממטר.

4.מודה אני על יכולת המישוש.

לדעת את מרקם אריג הקטיפה,

לחבור לגופך בחיבוק של קרבה,

ללוש ולכייר את קנקן השפע.

5.מודה אני על יכולת הטעימה.

ליהנות מחלב ומדבש על לשוני,

לשתות מרורים, ולהקל על מחושיי,

לנשקו בנשיקות פי ולהרוות את חושיי.

6.מודה אני על יכולת הלימוד והיצירה.

על ההנאה מכתיבה, מציור, מהמצאה,

על תנופת החיפוש, הגילוי, והעשייה,

על יכולתי להרוויח את לחמי בשמחה.

7.מודה אני על היותי יהודיה וחברת קיבוץ.

על ארון הספרים של עמי, שבלבי,

על ערכי הציונות שמלבלבים בעורכי,

על הגשמתי במדינתי, שהיא ארץ אבותיי.

8.מודה אני על שנוצרתי אישה.

בתם של הוריי, שאותם אני ממשיכה,

לאישי, בן זוגי - רעיה ושותפה,

על נס ההורות, על לידת ילדיי,

על כל אלה אברך ואביע תודותיי.