title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים גליון 258

מנגינה מוכרת/ נ. קופלביץ

מי שכיהן כרבה הראשי של ישראל והיום רבה של תל אביב, הרב ישראל מאיר לאו שליט"א,הגיע לישראל בהיותו כבן שמונה, בסוף מלחמת העולם בשנת 1945. מאחר ובשנות המלחמה לא למד בבית-ספר, שובץ בכיתה אלף, אך כעבור כחדשיים הועבר לכיתה גימל, ושם עסקו בחזרות לקראת מסיבת חנוכה. כל הסיפורים והשירים היו חדשים לו אבל הייתה מנגינה אחת שנשמעה לו מוכרת והוא נזכר כיצד שמע אותה קודם.

שנה לפני כן בסוף שנת 1944 הוא היה במחנות. חודש דצמבר היה מאוד-מאוד קר ולאנשים במחנות לא היו בגדים חמים, בקושי פיז'מות בלויות ללא לבנים וללא סודרים ומעילים וקבקבי-עץ בלי גרביים. גם מחסה מפני הקור לא היה והמזון כידוע היה מאוד דל. באחד הימים חילקו להם קוביות מרגרינה. המרגרינה הייתה מאוד קשה ונתנו לכל אחד קובייה קטנה. בסוף נותרה שארית והחייל הגרמני שחילק את המרגרינה זרק את השארית כך שהיא התנפצה לפירורים קטנים. האנשים החלו להתכופף לרצפה לאסוף את הפירורים. בין האנשים היה יהודי מבוגר, שקט, שתמיד קיבל את המצב ברוח טובה ולא דרש מאומה. באותו יום גם הוא התכופף לאסוף פירורי מרגרינה וכשסיים לאסוף היה לו מאוד קשה לקום עקב חולשתו. האנשים נתנו לו יד כדי לעזור לו לקום ואז הוא קרא: יהודים, היום חנוכה! הוא תלש מן הפיז'מה שלו כפתורים והדביק עליהם את פירורי המרגרינה. לאחר מכן פרם חוטים משרוולי הפיז'מה וגלגל אותם לתוך המרגרינה כדי שיקבלו צורה של פתילים. האנשים הסתכלו סביבם וראו שבמרחק מה יש עששית דולקת. אחד האנשים לקח חתיכת נייר שקרע משק מלט שהיה שם ובעזרת הנייר העביר אש מן העששית.

היהודי הדליק את הפתילים וברך את הברכות ופתח בשיר מעוז-צור וכל האנשים הצטרפו אליו לשירה. החיילים הגרמנים באו וצלפו בהם אך האנשים המשיכו לשיר את השיר ביתר שאת והשיר נתן להם המון תקווה. למחרת בבוקר לא קם אותו היהודי - כנראה מילא את שליחותו.

המנגינה בה הוביל את כולם בשירתו, את השיר "מעוז צור ישועתי"הייתה המנגינה אותה זיהה הרב לאו כילד עולה חדש בכיתה גימל.

(שמעתי את זה מפיו של הרב לאו במפגש שנערך בנר השמיני של חנוכה. לא רשמתי בעת שדיבר אלא אחר כך מן הזיכרון.)

סיפור לשבת – מתוך עלון 'בסוד שיח', בעריכת שאול שיף


ועוד מאותו הענין

"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"

סיפור של חנוכיה ששרדה את השואה

וזכתה לראות בתקומת עם ישראל !

התמונה צולמה ב-1931בעיר קייל, מעט לפני עליית המפלגה הנאצית לשלטון. החנוכייה המצולמת נמצאת בביתו של הרב עקיבא ברוךפוזנר, מול בית המפלגה הנאצית.

רחל, אשתו של הרב, צילמה את התמונה וכתבה מאחוריה:


"Juda verrecke"

die Fahne spricht -
"Juda lebt ewig"
erwidert das Licht


"יהודה התפגרי"

כך אומר הדגל
"
יהודה תחיה לעד"
כך עונה האור.

במוזיאון יד ושם ישנה תמונה גדולה בה מופיעה החנוכייה הזו המצולמת על החלון כשמאחוריה בית המפלגה הנאצית עם דגלים גדולים של צלבי קרס.
לפני זמן היורשים של החנוכייה תרמו למוזיאון יד ושם את החנוכייה המקורית אשר עומדת היום בחדר יהדות גרמניה ליד תמונתה הנ"ל בגודל טבעי .
בוגר הישיבה שהינו צאצא של בעלי החנוכיה בקש להנציח את הוריו ובקש ממוזיאון יד ושם (שנמצא סמוך לישיבה אגב) את החנוכייה וזאת על מנת להדליק בה לאורך חג החנוכה, את הנר הראשון בחר להדליק במקום לימודיו התיכוניים ביב"ע נתיב מאיר.


הערב הדלקנו את החנוכייה הזו מול דגל ישראל ואת החשיכה הארנו בשירה ובהתרגשות עמוקה של בחורי ישראל המאמינים בעם הנצח אשר לא מפחד מדרך ארוכה להאיר את החשיכה לגאולת עולמים.

לצפייה בתמונות לחצו כאן




תערוכה מקוונת ביד ושם לרגל חג חנוכה
יד ושם העלה תערוכה מקוונת תערוכה המציגה באמצעות תצלומים, חפצים ועדויות אישיות, מגוון דרכים בהן נחגג חג החנוכה ברחבי אירופה לפני השואה, בתקופת השואה ובמחנות העקורים ובבתי הילדים שהוקמו לאחר המלחמה.

מוזמנים לצפות בה – לחצו כאן לצפייה


נילי בן-ארי