title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע גליון 257

פרשת "וישב"

סיפור מכירת יוסף עומד במרכז פרשתנו, והשלכותיו ילוו אותנו עד סוף חומש בראשית, ואולי גם מעבר לכך.

על אף שהאחים יכירו בסופו של דבר באשמתם, 'וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת', גם יוסף איננו טלית שכולה תכלת, ובמדרש מצינו התייחסות לעונשו של יוסף כ'מידה כנגד מידה' על חטאו בהבאת דיבתם הרעה של אחיו לאביו, מעשה שיש בו מחטא לשון הרע, ואף מבט שאינו 'דן לכף זכות', ויש מהפרשנים שאף ראו בהתנהגותו ביטוי ליהירות (רד"ק).

אך בעיני הגמרא לא רק האחים ויוסף נתפסים כאחראים לשבר הגדול, אלא גם יעקב אבינו:

לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים,

שבשביל משקל שני סלעים מילת (= הכוונה לשווי של כתונת הפסים) שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו,

נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

העובדה שיעקב אוהב את יוסף יותר משאר בניו ומפגין זאת בכותנתו המיוחדת של יוסף, היא זו שהביאה לקנאת האחים, למכירת יוסף ולירידת אבותינו למצרים.

התביעה כלפי ההורים והמחנכים היא ללא לשנות אף בן בין הבנים, לא ליצור קנאה ותחרותיות, ולהפגין אהבה וכבוד לכל הילדים באופן שווה.

יעקב אבינו גדל בעצמו בבית בו מתואר כיצד אהב אביו יצחק את עשיו, בעוד רבקה אהבה אותו, ואף מסיפורו שלו נוכל ללמוד את המסקנה הזו עצמה.

אמנם, רש"ר הירש כבר לימדנו שלא נכון היה לחנך את יעקב ועשיו באותה דרך חינוכית, וידועים דברי קהלת 'חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּו', אך דרך חינוכית שונה ומתאימה לכל ילד אין משמעה ביטוי לאהבה פחותה ולהעדפת אחד על פני השני.

לפני 55 שנים הלך לעולמו הרב צבי פסח פרנק, שהיה רבה של ירושלים.

הרב פרנק שגדל בעולם 'הישוב הישן' הירושלמי לא הסכים להזדהות עם שום זרם, ובחייו ביטא את אהבת ישראל חוצת השבטים וההגדרות. בביתו היו שני סליקים, אחד של 'ההגנה' ואחד של ה'אצ"ל'...

יחד עם זאת, כאשר הראשון לציון, הרב עוזיאל רודף השלום, הציע שמערכת השחיטה במדינת ישראל תאוחד ושעדות המזרח יוותרו על פסיקתם בתחום זה, עמד הרב פרנק ואמר 'אף אם הרב עוזיאל יסכים לבטל את השחיטה הספרדית, אני אקום ואארגן בעצמי שחיטה ספרדית'.

ננסה ללכת בדרכו, וללמוד מדברי חכמים, לאהוב את כולם שווה, לא לשנות ולא להעדיף, ויחד עם זאת לתת מקום ליחודיותם של כל אחד ואחת, על פי דרכו ואישיותו.

שבת שלום וחג אורים שמח, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי