title
title
title
title
title
title
ניגון המעיינות גליון 257

מרדף

ירון לונדון פזמונאי / נחום היימן זמרת - חוה אלברשטיין

בשנים 1964-1982, עסק ירון לונדון בכתיבת פזמונים, ביניהם כמה שהפכו ללהיטים: "שיר הטלפון", "אליעזר בן יהודה", "גשר אלנבי", "עמיחי", "החיים היפים" "בואי לאילת", "ציף ציף מעל הרציף", ו"מרדף".

השיר נכתב ב-1969 לסרטו התיעודי של הבמאי מיכה שגריר "המלחמה שלאחר המלחמה" שעסק בארץ המרדפים בבקעת הירדן. נחום היימן תאר בלחן שכתב את אווירת המרדף, ולכן אין בו כל כך מקום לנשמיה...השיר נכלל תחילה בתקליטון שמצדו השני הופיע השיר "גשר אלנבי", שאף הוא נכתב והוקלט לאותו סרט.

עם מבצעי פזמוניו נמנו שלישיית הגשש החיוור, להקת הנח"ל, חוה אלברשטיין, מתי כספי והשלושרים.

ארץ טובה שהדבש בעורקיה אך דם בנחליה כמים נוזל.
ארץ אשר הרריה נחושת
אבל עצביה ברזל.
ארץ אשר מרדפים קורותיה
, אלפיים דפים ועוד דף,
עד שנשרף
עוד מעט כל חמצן ריאותיה בגלל מרוצת המרדף

ארץ אשר ירדפוה אויביה
והיא את אויביה תרדוף במרדף.
היא את אויביה תשיג, אך אויביה
הם לא ילכדוה בכף.
זו הרואה את חייה מנגד
תלויים כעלה הנידף. היא יראה,
אבל כמו לא היתה כלל מודאגת
תמתין עד לתום המרדף.

תום המרדף מסתתר בנקיק
ומצפין את פניו במחבוא, במחבוא,
אך לסופו הוא יבוא כמו השמש
אשר ממזרח היא תבוא.
אז לא יותר אמהות תקוננה
ולא על בניהם האבות,
כן הוא יבוא
ורגלינו עד אז לא תלאינה
לרדוף בעקבי התקוות.


להקשבה לביצועה של חוה אלברשטיין לחצו כאן

https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/c/c8/PikiWiki_Israel_31601_Israel_Defense_Forces.JPG/800px-PikiWiki_Israel_31601_Israel_Defense_Forces.JPG

לוחמים במרדף בבקעת הירדן, בסביבות1968

https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/c/cd/Andartat-habikaa.JPG/800px-Andartat-habikaa.JPG

אנדרטת הבקעה, יצירתו של הפסליגאל תומרקין,
ממוקמת סמוך ליישוב פצאל

ארץ המרדפים היה כינויה של בקעת הירדן ומהורדותיהם המזרחיים של הרי השומרון והרי יהודה מצפון לים המלח, במהלך מלחמת ההתשה בבקעת הירדן, שהתנהלה בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים.

התקופה שבין מלחמת ששת הימים (1967) לבין ספטמבר השחור (1970) התאפיינה במאבק מתמשך במחבלים ערביים שחדרו לשטחה של ישראל דרך הגבול עם ירדן. בתקופה זו הוקמה חטיבת הבקעה שתפקידה היה להגן על גבולה המזרחי החדש של מדינת ישראל. מאות מחבלים נהרגו ונשבו בעשרות מרדפים בבקעת הירדן, ומנגד גם לצה"ל היו עשרות נפגעים, רבים מהם מפקדי הכוחות בשטח.

באמצע יולי 1970 החל צבא ירדן לפעול ביד חזקה כנגד המחבלים. ב-17 בחודש נלכדו 16 מחבלים בצפון הבקעה.
40 מחבלים הסגירו עצמם לצה"ל, מאימת הצבא הירדני. מאז ועד ספטמבר 1972 לא הייתה בבקעת הירדן אף תקרית משמעותית. חקלאים החלו מעבדים את חלקותיהם בעברו השני של הנהר, ללא חשש ודייגים ישראלים יצאו לדוג בירדן [דרוש מקור לכך שהיו דגים בתעלת הירדן] במקומות שקודם לכן לא העזו להתקרב אליהם
.

כנגד החוליות שהצליחו לחצות את הירדן ולחדור לגדה המערבית הופעלה במלחמת ההתשה צורת קרב חדשה - המרדף. בשיטת קרב זו הופעלו כוחות ניידים של חי"ר (צנחנים וסיירות) שהשתמשו במסוקים ובזחל"מים. המרדפים התנהלו בתנאי שטח קשים ביותר ולעתים בתנאי מזג אוויר קשים. לאחר שאותרה חדירת מחבלים, נעו גששים עם הכוחות כדי להמשיך ולעקוב אחרי המחבלים. כשאותרו המחבלים היו כוחות צה"ל מכתרים אותם וקוראים להם להיכנע. במידה וסירבו היו כוחות צה"ל נכנסים איתם לקרב.


לצפייה בסרטון על סיירת חרוב - מרדף בבקעת הירדן - 15 דקותלחצו כאן

בתאריך ה- 26 ביולי 1968 נהרגו באזור פצאל 8 מחבלים ואחד נפצע ונתפס. בקרב זה נהרגו מפקד חטיבת הבקעה אל"ם אריה רגב וסרן גד מנלה. על שמם נקרא היישוב ארגמן. מחנה אריה ומחנה גדי בבקעה נקראים על שמם.

ב-19 בספטמבר אותה שנה נהרגו חמישה מחבלים שחדרו בגזרת אום-צוץ והצליחו להתרחק כ-14 ק"מ מהירדן, במעלה ואדי שובאש (נחל בזק). בקרב זה נהרגו שישה חיילי צה"ל ובהם סא"ל משה פלס (סטמפל) מפקד גדוד 50. על שמו נקרא בסיס הטירונים של חטיבת כפיר, מחנה פלס.

ב-20 בדצמבר נערך קרב בואדי קלט נגד חולית מחבלים. 2 מחבלים נהרגו ו-6 נשבו. בקרב נהרג סא"ל צביקה עופר מפקד סיירת חרוב. על שמו נקרא מחנה עופר.

"מרדף המערה" ב-11 במרץ 1969 בו נהרגו שבעה מחבלים ושלושה חיילי צה"ל. המרדף העלה לסדר היום הציבורי את סוגיית המפקדים ההולכים בראש הכוח ובכך חשופים לסיכון גבוה ואת סוגית טוהר הנשק בהקשר של שימוש המחבלים באזרחים.

מופיע בעלון: