title
title
title
title
title
title
ניגון המעיינות גליון 256

ערב מול הגלעד

מילים: לאה גולדברג לחן: מיקי גבריאלוב


האילנות כל כך כבדים, כופף הפרי את הבדים,

זו השעה המרגיעה, בה נרדמים הילדים.


אל הבקעה מן הגלעד טלה שחור ורך ירד,

כבשה פועה בוכה בדיר - זה בנה הקט אשר אבד.

ישוב טלה אל חיק האם, ישכב בדיר וירדם

והכבשה תישק אותו והיא תקרא אותו בשם.

נסתר הליל בין הבדים והנביא הגלעדי

יורד דומם אל הבקעה לחזות בשנת הילדים.

ישוב טלה אל חיק האם, ישכב בדיר וירדם

והכבשה תישק אותו והיא תקרא אותו בשם


לאה גולדברג

שיר "ערב מול הגלעד" נכתב בידי המשוררת לאה גולדברג ב-1938, כשלוש שנים לאחר עלייתה ארצה. באותה עת, גולדברג הייתה עדיין משוררת צעירה בראשית הדרך ומפרי עטה התפרסם רק ספר אחד - "טבעות עשן". גולדברג כתבה את השיר כשביקרה בקיבוץ אפיקים, וכשפרסמה אותו לראשונה בינואר 1938 (בעיתון "דבר לילדים" שבו עבדה ככותבת) והקדישה אותו לילדי הקיבוץ.

קיבוץ אפיקים, השוכן מול הרי הגלעד (אזור גאוגרפי המשתרע ממזרח לנהר הירדן), נוסד בשנת 1932 על ידי חברי תנועת "השומר הצעיר". במקור נקרא הקיבוץ "טוצ'קה", כלומר "הנקודה", ומאוחר יותר הוא קיבל את שמו העברי מפאת מיקומו הגאוגרפי הייחודי, בין שני אפיקי מים נהר הירדן ונהר הירמוך.

לצפייה בביצועו של אריק איינשטיין לחצו כאן {תמונה: הרי הגלעד, מבט משדות קיבוץ נוה-איתן}



לצפייה בביצועו של מתי כספי לחצו כאן

לקריאת הכתבה של דויד פרץ - באתר : תרבות.il לחצו כאן


" הבית הראשון מתחיל בתיאור של הנוף והעצים."האילנות כל כך כבדים"עד שהפרי מכופף את הבדים (כלומר את ענפי העץ). מהתיאור הבוטני הזה עוברת גולדברג לתאר את זמן ההתרחשות בשיר"השעה המרגיעה"שבהנרדמים הילדים", כלומר שעת הערב, שעת השכבת הילדים לישון. על פניו, הקשר בין שני חלקי הבית אינו בהיר, מה הקשר בין הענפים המתוחים לבין הילדים הנרדמים? אך במבט שני ניתן לראות את הילדים כפרי המתמלא וגדל בקצה הענף, תהליך המתאר את היחסים בין הורים לילדים כתהליך של התפתחות. הילדים גדלים על גב ההורים, אך הם גם הפרי שעבורו העץ גדל וצומח. כמו כן, ניתן לראות את הדימוי של הפרי כמסמל את הילד, ואת 'הבדים המכופפים' כמסמנים את ההורים הכפופים מעל הילד להרדימו ולדאוג למחסורו.

הבית השני מתאר התרחשות שאינה קשורה לבית הראשון כלל. "טלה שחור ורך"יורד "אל הבקעה מן הגלעד" (כלומר מהרי הגלעד). ההאנשה של הכבשה ש"פועה"ו"בוכה בדיר"בצמידות לתיאור הטלה, מבהירה לנו את השורה האחרונה של הבית - זו האם שבוכה בדיר, והטלה השחור היורד אל הבקעה הוא"בנה הקט אשר אבד". גולדברג מציירת את הטלה השחור כחריג היוצא מן הכלל. בעוד ששאר העדר נמצא בדיר, במקום מבטחים, 'הטלה השחור' (המקביל ל'כבשה השחורה') נמצא מחוץ למרחב המוגן, בין ההר לבקעה, במרחב הפתוח והמסוכן, בין גבולות ותרבויות שונות. כך מתבהר גם הקשר בין הבית הראשון לבית השני, שכן בשני המקרים הבית עוסק ביחסי הורים וילדים. אף שמדובר בטלה השחור של העדר, זה שהתרחק ולא שב אל הדיר, האם בדיר עדיין"פועה בוכה"על היעדרו של בנה.

בבית השלישי שב הטלה "אל חיק האם" - וכמו הילדים מהבית הראשון, גם הטלה "ישכב... ויירדם". כאן שוב מאנישה גולדברג את הכבשה המנשקת את בנה, והיא קוראת בשמו של הילד כרוצה לאשש את היותו יציר כפיה - כלומר הילד נושא את השם שנתנו לו הוריו.

היו כאלו שראו בסיפור האיחוד בין הגדי ואמו ביקורת מרומזת של גולדברג על מוסד הלינה המשותפת שהיה נהוג בקיבוצים באותה תקופה (שיטת חינוך, שהייתה נהוגה ברוב הקיבוצים עד שנות ה-80, שבמסגרתה ישנו הילדים יחדיו מגיל צעיר מאוד ב"בתי ילדים" ולא בבתי הוריהם).

אך הסיפור האמיתי שסופר מעדות ילדי אפיקים עצמם מתארת שטלה ממשק הילדים ברח מהדיר והחל לברוח לכיוון הירדן ורועה צאן בדואי מצאו והחזירו מעבר לגבול לילדי אפיקים שחיכו לו במתח רב.

מיקי גבריאלוב, שהלחין את השיר עבור אלבומו של אריק איינשטיין – "שירים", שראה אור ב-1975 ומשתייך סגנונית לסדרת אלבומי "ארץ ישראל הישנה והטובה" (קיים לחן נוסף של נחמה הנדל ) הפך את הבית לפזמון החוזר של השיר, ובצדק. גבריאלוב הבין (כמו הורים רבים) שסיפור לפני השינה חייב להסתיים ב"סוף טוב", ולכן הדגיש את הבית שבו הטלה שב אל חיק אמו.

הבית האחרון של השיר שב אל תחילת השיר כסוגר מעגל. הלילה מסתתר "בין הבדים", כלומר בין ענפי העצים, והנה מופיעה לה דמות מעניינת ואף קצת מעוררת חרדה"הנביא הגלעדי", שהוא למעשה אליהו הנביא (מוצאו של אליהו הנביא הוא מהגלעד, ובספרות יהודית מסורתית - כמו גם בפיוט "אליהו הנביא" שמקובל לשיר בהבדלה במוצאי שבת - מופיע אליהו הנביא גם כ"אליהו הגלעדי"). כאן משמש אליהו הנביא כשומר השינה של הילדים הקטנים, וכמו הגדי מהבית הקודם, גם הוא יורד מהגלעד (כפי שנרמז משמו( "אל הבקעה" שבה נמצא הקיבוץ כדי "לחזות בשנת הילדים". הוא אינו משגיח על שנתם אלא בא לחזות בילדים הישנים כמו שחוזים בפלא.

מבחינה מוזיקלית, הלחן של מיקי גבריאלוב יוצר פרשנות רכה ונוגה לשיר כמוזיקת שיר ערש. קל להבין זאת, שכן השיר מתאר את תהליך ההירדמות של הילדים, והשיר המלווה את התהליך הוא שיר ערש
.